פינת הנוסטלגיה עופר ליעוז-מנדלוביץ'מתרפקים ביחד / תושב הר חלוץ בעל משרד ההפקות "במבי הפקות" המתמחה בהפקות תוכן נוסטלגיות: אירועי "חיים שכאלה", טיולים בעקבות "חיים שכאלה" וסרטי "חיים שכאלה" www.bambi-hafakot.co.il - אתר bambi0505878278@gmail.com - דוא"ל 0505878278 - נייד רק המשתמשים בתחבורה הציבורית במשגב יכולים ליהנות מן הרוח המרעננת בתחבורת "נתיב אקספרס", שמגיעה כמעט לכל יישובי הגוש. מידי יום יוצאות לעבודתן מחניון האוטובוסים במשגב ארבע עשרה נהגות, מרביתן מן המגזר הערבי. לא הצלחתי להתגבר על סקרנותי ועצרתי את סלימה, אחת הנהגות החרוצות של החברה, וביררתי מה חדש בתחבורת משגב. אז כך: הנשים עובדות במפוצל - השכם בבוקר הן מגיעות לחניון, עולות על האוטובוסים ויוצאות לנסיעה במספר קווים. כשעומס הנוסעים יורד, הן יוצאות להפסקת בוקר ושבות לעבודה בשעות אחר הצהריים עד לשעות הערב המאוחרות. "ומה לגבי הטיפול בילדים?", הקשיתי "הבעל מטפל בילדים. אני נמצאת חמש שעות ביום בבית ומספיקה לנקות, לבשל ולעיתים גם פוגשת את הילדים השבים מבית הספר", ממשיכה סלימה, "בכפר שלנו הדעות חלוקות לגבי יציאת הנשים לעבודה כנהגות אוטובוס. חלקם מעט מעקמים את אפם, אך הרוב מעודדים אותנו לצאת ולעבוד, במיוחד כשמדובר בנהיגת אוטובוס". מכרמיאל להר חלוץ. 36 הצטרפתי לסלימה לנסיעה בקו מעט הנוסעים שהיו איתי באוטובוס חשו כמותי בחווית נסיעה אחרת - רגועה, מחויכת ובנהיגה זהירה ובטוחה. מה שהזכיר לי את הישיבה על משענת היד לצד אבא שלי, נהג אוטובוס בחברת אגד. כאן היה מקומי, בדיוק כאן ישבתי לצד אבי. וכמה, כמה שעות, כמה ימים של נסיעות בדרכים, בחופשות מהגן ומבית הספר, ביליתי על המושב הצדדי הזה ליד אבי היקר והחרוץ, מושב שהיה בעצם משענת יד לנהג ומקום לקשור בו את המעיל הממותג. אגד זורם בעורקיי. סבי, סבא מאיר, היה ממקימי אג"ד עוד ה, ואף אבי - כולם היו ', דודיי, צביקה וחיימק 30- בשנות ה חברי אגד. כשהלכת ברחוב באותם הימים עם כובע בארט על ראשך, כשסמל אגד בחזיתו ותיק עור על הכתף עם "פסנתר העודף", אנשים זזו הצידה ופינו את הדרך - כי עובר כאן בעל מנייה באגד, מינימום טייס אל-על. כשהיית זקוק להלוואה, בידך היו שתי אפשרויות: או להגיע עם שני ערבים כבדים ומבוססים שיהיו ערבים להלוואתך, או שתזכיר למנהל סניף הבנק שאתה חבר אגד, כי מי יגיד "לא" לבעל מנייה באגודה השיתופית, שהייתה באותם הימים אימפריה? בחיפה, סניף שהיה מוציא נסיעות 50 אבי עבד בקווי שמספרו 901 לקריות, לצפת, קריית שמונה ו"ישירים", קו אדום, לתל אביב (עוצרים רק בחדרה, נתניה והרצליה). 89-655 אבא נהג על אוטובוס מסוג "לילנד" שמספרו וכשהגיעו ה"סקניות" השבדיות, אז המיוחסים והוותיקים ,87-926 שודרגו לאוטובוס המפואר: סקניה שמספרה הייתה של אבי. אבי האהוב והיקר, ש"נעלם" מהחיים שלי שלושה חודשים לפני שעוזי נפל, ולמעשה לא נותר לי זמן אמיתי להתאבל על לכתו. אבא היה כל כך "גזעי" וארץ ישראלי, זאת למרות שהיה שורד שואה, ובהחלטה, השליך מעליו את הגלות וניסה בכל כוחו להדמות לחבריו הפלמ"חניקים. כי מי לא רוצה להיות כמו הפלמ"חניקים: כשאבי היה רוצה להגדיר חבר קרוב וחברמן, היה מצהיר בקול "הוא פלמ"חניק". הצטרפתי אל אבי בנסיעות רבות (הסיבה הייתה כנראה לתת לאמא שלי קצת מנוחה ממני), כשאני יושב על המושב הצמוד לנהג, בדיוק כפי שיושב אותו ילד שבתמונה, ואנחנו גומעים ביחד מרחקים. כן, ללא חגורות בטיחות וללא תקנות תעבורה. ואגב, עם כל חוסר ההקפדה לבטיחות באותם הימים, איש לא נפגע. , כבר שודרגתי ואבי איפשר 6 כשגדלתי מעט, לקראת גיל לי "ללחוץ" על דוושת הגז. את שמיעתי המוסיקלית רכשתי בנסיעות הארוכות, כשהתלוויתי לאבא שלי. כי רק ילד עם שמיעה מוסיקלית טובה, ידע את העיתוי המדויק להעברת ההילוכים בגיר ה"וילסון" החצי אוטומטי של ה"לילנד", ועשיתי זאת בגדול. לאן לא נסעתי עם אבא שלי: לסיני עם ויזות של חיילים, לבסיסי צה"ל לרמת הגולן, ובעצם לאן לא? ,82 אך הנסיעה הכי "מופרעת" שלי עם אבא הייתה בשנת רגע לאחר כניסת הכוחות ללבנון, ורגע לפני שכל העולם ואחותו החלו לפגע בחיילי צה"ל ולפוצץ מטעני צד על אוטובוסים ומשאיות ספארי, עוד בתקופה שלמשטרה צבאית הייתה "משימת על" בלבנון: לסכל הברחת מכשירי וידאו לישראל ע"י חיילים. באותו סד זמן קצר הצטרפתי רוחות מרעננות בתחבורת משגב והישיבה על משענת היד לצד אבא שלי חושבים ירוק למען איכות הסביבה 2024 במרץ 28 22
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=