פסח מתקרב ובא, וכמו כל חג, גם הוא מזמן לנו התמודדות משפחתית. לחג הפסח אנו נערכים מראש. יש מי שמנקה כל פינה ושעל, יש מי שקונה מתנות, יש מי שמתארגן לקראת ערב החג ומחלק משימות לתבשילים. לתפקיד ההורות שלנו, התפקיד הכי חשוב בחיינו, לא נערכנו כך: פשוט החלטנו שאנחנו מוכנים ועשינו ילדים. בנוסף על כך, אף אחד לא טרח לעדכן אותנו עד כמה זה יהיה קשה ומסובך. וגם אם מישהו היה מנסה, ספק אם היינו מקשיבים ומוותרים על הרעיון הרומנטי של משפחה ושלושה ילדים. קלישאה? נורמה? תרבות? זה לא באמת חשוב. ילדים הופיעו בחיינו, ובלילות בלי שינה, חשבנו שהקושי הפיזי הוא החלק הקשה ביותר. אבל את הכי חשוב לא שקלנו לעשות: לשבת יחד ולהחליט איך ועל מה נשים דגש? איזה הורים אנחנו רוצים להיות? איזה ילדים אנחנו רוצים לגדל? אילו ערכים אנו רוצים להדגיש בבית? רובנו "צנחנו" להורות, עסוקים רוב השנים בלכבות שריפות ולא בלתכנן. אנו מגלים שכאבי הבטן מתחלפים לכאבי שיניים וכאבי שברון לב. מלווים את הילדים מול בדיקת גבולות, כשלרוב יש מעלינו עננה של תהיה: האם אני עושה את הדבר הנכון. הילדים שהגיעו, שייכים למשפחה, זה נכתב מרגע הולדתם. כולם יודעים זאת ועל כך אין עוררין. תחושת השייכות היא זו שמורכבת יותר ואינה מובנת מאליה. תחושת השייכות מהווה חלק משמעותי בבניית האישיות והחוסן האישי. עם תחושת השייכות נבנה ביטחון עצמי, שחשוב כל כך להמשך חיינו כבוגרים. תחושה זו אינה נמצאת בקרבנו רק בשל הולדתנו. תחושה זו מתחזקת ומשתנה בהתאם לתקופות החיים ולסיטואציות שעוברות על המשפחה. המשפחה היא הבסיס לכל וככל שהבסיס יהיה יציב ואיתן יוכל הילד להמשיך לבדוק את גבולותיו בעולם המשתנה ביתר שאת. אז כיצד נחזק את תחושת השייכות? דבר ראשון והכי מובן, אך לעיתים רבות נשכח, אלו אמירות וביטויים של אהבה ועשייה מיוחדת המותאמים לילד הספציפי: "חשבתי עליך" במיוחד בשבילך". באופן כללי ביטויים נחלקים לשני סוגים: כלליים וספציפיים. כללי כמו "אני אוהב אותך", חשוב שיאמר אך לא די בכך. לביטויים ספציפיים ישנה חשיבות מרובה כשאנו רוצים להתייחס לחוזקה ולעוצמה שראינו בילדינו, כמו: "חשבתי עליך כשראיתי... כי זה הזכיר לי שאתה גם כל כך רגיש/ יצירתי/ עצמאי" אלו אמירות שמדייקות את התכונות הטובות, את החוזקות. פחות שכיחים הם זמני איכות בנפרד עם כל אחד מההורים. החופש זו הזדמנות טובה לעשות משהו יחד, לא כל המשפחה, אלא כל פעם הורה וילד. זמן איכות מותאם שייתן לכל אחד מהילדים, זמן מותאם ומיוחד רק עבורו. זמן איכות לא חייב להיות ממושך אך כדאי ורצוי שיהיה קבוע לשניכם ביומן ויתקיים לא רק בחופשים. על אף הקושי הניהולי של הדבר, באורח חיינו העמוס, זה אחד הדברים המשמעותיים ביותר. דבר נוסף שניתן לעשות בקלות זה לתת לילדים להחליט על יום כיף, כמובן במגבלות שיתאימו לכללים ולחוקי הבית (זה אפילו לא מצריך תקציב). בצורה זו כל אחד מהילדים מעניק מכוחותיו, מוביל ולוקח חלק פעיל בעשייה המשפחתית. כך זו לא בלבד שתחושת השייכות תתחזק, אלא גם תחושת האחריות וההדדיות שבין כל נפשות הבית. וטיפ אחרון הפעם: התייעצות. כשאנו בוחרים להתייעץ עם מישהו, אנו פונים אליו כי אנו סומכים עליו, מאמינים בבחירתו הנבונה. זו עשייה כל כך מעצימה ומחברת. אנו יכולים לבחור במה להתייעץ עם ילדינו, לתת להם מקום של לקיחת אחריות גם עלינו. לא צריך להתייעץ על כל דבר ועניין, בכל זאת אנו הבוגרים של זו הקלחת. ועדיין ישנם מקומות, בהתאם לגיל ולאופי, שניתן לתת להם את המקום של החשיבות. זו עשייה שמשדרת, אנו סומכים עליך. באיחולים של פסח משפחתי מלבב. משפחתולוגיה רונית שחר טיפול משפחתי / תושבת יובלים, מנחת הורים לצעירים ומתבגרים. מתמחה בלקויות למידה, הפרעות קשב והתנהגויות ronitguidance@gmail.com, 052-3211325 . שנה 18 מאתגרות, מורה להוראה מתקנת בעלת וותק של חושבים ירוק למען איכות הסביבה 2024 באפריל 18 30
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=