היכונו ל"משגביאדה" השישית / חגית שוורץ

ה"משגביאדה" השישית תתקיים ביום שישי – 12.5.17. ישתתפו בה מאות ספורטאים מכל יישובי משגב, במגוון ענפי ספורט. רגע לפני שריקת הפתיחה ובעוד ההרשמה פתוחה, רצינו להכיר לכם מספר ספורטאים המשתתפים בה. מה הביא אותם לעסוק בספורט, מה נותן להם הספורט והאם גם אתם יכולים?

הדיה מריסאת-סועאד, כדורשת- קבוצת סלאמה. תושבת סלאמה, בת 35 נשואה ואם ל-5 ילדים. מורה לחינוך גופני.
"בתור ילדה לא עסקתי בספורט כי לא היו משאבים ומודעות לזה בכפר, אך אהבתי מאוד שיעורי חינוך גופני. כשסיימתי תיכון למדתי הוראת חינוך גופני. כשהוקם אולם הספורט בכפר פתחנו את קבוצת הכדורשת של נשות סלאמה והוא משך הרבה ילדות, נערות ונשים. כיום אני מתאמנת כ-3 פעמים בשבוע. פעמיים אימון כדורשת ופעם אחת אימון אירובי. לשמחתי הצלחתי להדביק בחיידק הספורט חברות, בני משפחה וגם את בעלי. אשתתף  ב'משגביאדה' הקרובה בשמחה, לאחר שהשתתפתי גם בשנה שעברה. השנה אשתתף בריצת 2 ק"מ וכמובן  שגם בטורניר הכדורשת עם קבוצת נשות סלאמה. אני פונה לכל תושבי סלאמה לקחת חלק ב'משגביאדה'. המוטו שלי בחיים ובספורט: "העיסוק בספורט מחזק את הגוף ואת הנפש".

טל אופנר, טניס. תושב רקפת בן 63 נשוי ואב ל-2. עובד סוציאלי במועצת שלומי.
"אני עוסק בספורט מאז שהייתי ילד צעיר. התחלתי כשוער בנבחרת הכדורגל בביה"ס ובגיל התיכון עברתי לשחק כדורסל. כשפרשתי מהכדורסל, בגיל 44, קניתי מחבט טניס והתחלתי לשחק, השתמשתי בניסיון שהיה לי ממשחקי המטקות על החוף בנהריה. מכיוון שהצלחתי לא רע, נרשמתי לאליפות משגב הפתוחה בטניס. להפתעתי ולהפתעת כולם זכיתי במקום הראשון. כיום אני מתאמן כ-5 פעמים בשבוע בטניס ומהווה יריב אימונים לשחקני מועדון משגב. בנוסף אני מתחרה ומיצג את משגב בליגת הטניס. החברים והמשפחה תומכים ומעודדים. אני לא יכול לראות את עצמי ללא הספורט. למי שמתלבט אם להתחיל לעסוק בספורט, אני אומר שזו בחירה בין חיי בריאות והנאה לבין חיים בלעדיהם. ב'משגביאדה' השישית אייצג את יישובי רקפת בטורניר הטניס, כמובן. המוטו שלי בחיים ובספורט: כל יום הוא מתנה שאינה מובנת מאליה, כל יום שעובר אינו חוזר ולכן יש לשאוף ולהפוך כל יום לפורה ומהנה".

דבי לינדל, כדורשת. תושבת שורשים, בת 52 אם ל-2. מדענית בתחום הביולוגיה בטכניון.
"בילדותי באוסטרליה שיחקתי בספורט שנקרא “netball” שזה מעין שילוב בין כדורסל וכדורעף נשים. כילדה אהבתי מאוד את העיסוק בספורט והייתי די תחרותית. לפני כ-4 שנים פנתה אליי חברה מהיישוב וסיפרה כי היא מחפשת נשים להרכיב קבוצת כדורשת לקראת ה'משגביאדה'. שמחתי על ההזדמנות לחזור לפעילות ספורטיבית קבוצתית ותוך זמן קצר נשביתי בקסם המשחק. מאז כבר נרשמתי לקבוצת הכדורשת של משגב ואנו מתחרות בטורנירים של איגוד הכדורשת הארצי. הספורט מחזיר אותי לילדות ומהווה עבורי מקור לחברות, לבריאות, לסיפוק, לכושר ולהנאה. כשאני משחקת אני משוחררת מכל דאגות הבית והעבודה.
ב"משגביאדה" אשתתף עם קבוצת הכדורשת של שורשים. אני קוראת לכל מי שטרם השתתף לבוא ולהצטרף, זהו ספורט מקסים ואפשר להתקדם בו במהירות. מי שכבר מתחיל – אינו יכול להפסיק. המוטו שלי בחיים ובספורט: תמיד לנסות, אם לא מנסים – לא מצליחים".

שמעון רוזנר, אופניים. תושב קורנית, בן 72 נשוי ואב ל-4, סב ל-12 נכדים, גמלאי.
"בילדותי לא עסקתי כלל בספורט, לא אהבתי מסגרות כלשהן. לספורט האופניים הגעתי במקרה לפני 14 שנים, כאשר חתני חיפש קונה לאופני השטח שלו. שבועיים לאחר קניית האופניים רכבתי את רכיבת הבכורה שלי מקורנית למנוף. מאז התאמנתי בכביש ובשטח והתקדמתי תחת עינם הפקוחה של מאמניי: עוז דודאי, בני להט ותמיר זינגר ובדצמבר האחרון הגדלתי את המרחק עד שהגעתי ברכיבה ממשגב לאילת. התגובות של החברים והמשפחה מאוד מפרגנות, הצעירים בקבוצה סבלניים כלפיי ותמיד מחכים לי בסוף העלייה.
הצלחתי להדביק בחיידק שניים מנכדיי. השתתפתי עד כה ב-3 משגביאדות וגם השנה אשתתף, בענף האופניים.המוטו שלי בחיים ובספורט: האהבה, הריגושים וההתרגשויות – הם טעם החיים".

הילה נגל, ריצה, אופניים, טריאתלון. תושבת יובלים, בת 46 נשואה ואם ל-2, מנהלת שיווק.
"לפני 7 שנים, כשעידו הבן שלי התחיל לרכב רשמתי אותו לטימשגב, בני להט אימן אותו, ובמסגרת הקבוצה יצאנו לטיול הורים וילדים לתל יודפת. רכבנו בשטח ומאוד נהניתי. בטיול הציעו לי להצטרף לקבוצת מבוגרים ומאז הפכתי לחובבת סינגלים. אחרי שנה הצטרף גם בעלי דרור. אנחנו רוכבים עם בני להט עד היום. לפני 4 שנים נפתחה קבוצת ריצה לנשים והצטרפתי אליה. אחרי שנה נפתחה קבוצת טריאתלון למבוגרים ומאז אני משלבת רכיבת שטח עם אימוני ריצה, שחייה, ורכיבה באופני כביש. יש לי 3 מאמנים בטריאתלון: עוז דודאי לריצה, פז גורן באופניים וולדי רדובסקי בשחייה. הקבוצה עוזרת מאוד לשמור על מסגרת אימונים סדירה. יחד אנחנו יוצאים לתחרויות ואירועי ספורט וצוברים הרבה ק"מ וחוויות משותפות. הספורט והאימונים הופכים לחלק משגרת החיים, כשהגוף פעיל הופכים להרבה יותר ממוקדים ונמרצים, ואם המשפחה כולה בעניין זה רק יכול להוסיף. השתתפתי בכל ה"משגביאדות', חלק באופני שטח וחלק בריצה. באופן אישי זכיתי במדליה בריצה, וזכיתי יחד עם כל יובלים במקום הראשון ב'משגביאדה" הראשונה. לקחת חלק במישגביאדה זה להיות חלק מקהילת משגב. המוטו שלי בחיים ובספורט: לבחור להיות מאושר – זה בידיים שלנו".

ראיון זוגי: אלן הלר מורג וסיגל הלר, שחייה, אם ובת בנות 50 ו-23 תושבות כמון.
"לשתינו יש עבר של שחייניות כילדות-נערות, אלן – בארה"ב בנבחרת בי"ס תיכון וסיגל פה במשגב בנבחרת הצעירה (עד גיל 12). כיום שתינו שוחות בקבוצת המאסטרס של משגב, באותו מסלול, כתף אל כתף.
קבוצת מאסטר במשגב הייתה חסרה לי פה כ"כ הרבה שנים, מספרת אלן. היו תקופות ששחיתי לבד והיו תקופות ארוכות שלא שחיתי בכלל, בגלל המרחק מהבריכה וחוסר במסגרת. כשנפתחה הקבוצה, לפני כשנה וחצי, הייתי הראשונה להצטרף וכמובן שמשכתי איתי את סיגל. הכרנו חברים חדשים עם אהבה משותפת ואנו מאוד נהנות מהאימונים. משתדלות לא להפסיד אף אימון, למרות השעות הארוכות בעבודה (אלן) ולימודים (סיגל) וכשקשה, אז מעודדות זו את זו להתארגן, לצאת מהבית ולהגיע לאימון. הקבוצה מהווה עבורנו הרבה שעות של ביחד זוגי – אם ובת – בדרך לאימון וממנו. הרבה חוויות, חברים משותפים ומקור לגאווה.
לסיגל זו תהיה ה'משגביאדה' הראשונה, שבה היא תשתתף, בענף השחייה כמובן. אלן שכבר השתתפה ב"משגביאדה" בעבר תשתתף השנה בשחייה ובריצה.

אורלי גלעד, כדורסל תושבת צורית, בת 39, נשואה ואם ל-3, דיאטנית קלינית.
"עסקתי במגוון ענפי ספורט בילדותי, אך העיקרי שבהם היה כדורסל. שיחקתי בהפועל חיפה ואף נסעתי עם הקבוצה  לחו"ל. הדובדבן שבקצפת היה שאת בעלי פגשתי על מגרש הכדורסל ולא פלא ש-2 מילדיי משחקים כדורסל בהפועל משגב. כיום אני מתאמנת עם קבוצת הנשים של משגב פעם בשבוע ורצה עוד 3 פעמים באופן עצמאי. הפעילות הגופנית נותנת לי תחושת חיות, בריאות ואנרגיות לכל היום. אין סיכוי שאחמיץ אימון של קבוצת כדורסל הנשים של משגב. מחקרים רבים מוכיחים שמי שעוסקת בכדורסל ובספורט בכלל, בריאה, שמחה ויצרנית יותר ומדוכאת פחות. הודות לכך גם מרגישה יותר בטוחה בעצמה, יוזמת, בולטת ומרוויחה יותר. לדעתי יש קשר ישיר בין עיסוק בספורט לבין הצלחה בחיים ובעסקים. השתתפתי עד כה ב-4 'משגביאדות' ואשתתף כמובן גם ב'משגביאדה' הקרובה בענפי הכדורסל והריצה. המוטו שלי בחיים ובספורט: 'אנשים מסוימים רוצים שזה יקרה, אנשים מסוימים מתפללים שזה יקרה, אחרים גורמים לזה לקרות' מייקל ג'ורד".

רון שני, שחייה. תושב מצפה אבי"ב מאז 1983. בן 63, נשוי ואב ל-3 סב ל-7 נכדים. ראש מועצת משגב.
"כילד הייתי שחיין תחרותי ואף שיחקתי כדור-מים. אני זוכר את התקופה הזו כתקופה תובענית, בה נדרשתי להרבה משמעת, השקעה והתמדה, הדבר בהחלט משתלם ובהחלט לימד אותי משמעות של מילים כגון: משימה, מטרה, הישגים, תחרותיות ועוד. היום אני משתדל להמשיך ולשחות 3-2 פעמים בשבוע בשעות הערב, אני מרגיש שהפעילות נותנת לי בריאות, כושר, תנועה, גמישות וזמן לעצמי לחשוב בשקט. השתתפתי בכל 5 ה'משגביאדות' שהתקיימו עד היום, שכן אני יזמתי את המפעל היפה הזה. אני רואה במפעל הזה את אחד המפעלים היפים באזורנו ומעריך עד מאוד את ההתארגנות ביישובי, מצפה אבי"ב, וביישובים אחרים.
ה'משגביאדה'היא מקום לספורט עממי כמו גם לתחרותי. כל משתתף מביא ניקוד ליישובו, ללא קשר להישג הספורטיבי (כמובן שזכייה מעניקה יותר נקודות, אבל גם ההשתתפות מעניקה ניקוד) אז אם מתלבטים האם להשתתף, אז לטעמי אין התלבטות: משתתפים. המוטו שלי בחיים ובספורט: הדרך חשובה לא פחות מהמטרה".

הכותבת, חגית שוורץ, היא רכזת ענף השחייה במחלקת ספורט משגב.