גאווה גלילית / אילן שיינפלד
למפות את החיים מחדש
כשאדם קם ועוזב את כל המוכר לו, את כל מה שהורגל לראות כתבנית חייו או כיסודות זהותו, ועובר למקום חדש, הוא נהיה לתייר בארץ לא נודעת. בעבורי, כמי ששלושים שנים מחיי העברתי ברדיוס של כמה מאות מטרים בין נווה צדק, שוק הכרמל ומכון הכושר ב"מגדל שלום", לבין מקום עבודתי באוניברסיטה הפתוחה בשדרות בן גוריון – המהפך הזה היה דרמטי.
בתל אביב ידעתי תמיד איפה להשיג כל דבר. אבל משהגעתי לאזור משגב הייתי צריך להתוות לעצמי גבולות ומפת חיים חדשה לגמרי. לאיזה רופא משפחה ורופא ילדים של "מכבי" ללכת– במשגב או בכרמיאל? באיזה ממרכזי הקניות לערוך קניות? איפה יש סיכוי להשיג גרון הודו למרק עוף? לאיזה מועדון כושר להירשם– למועדון במשגב או בכרמיאל? איפה יש כאן מוסך מורשה למאזדה והיכן ניתן לרכוש כאן צמיגים, וכך הלאה והלאה, מאות שאלות, שמילאו את החודשים הראשונים שלנו כאן בהמון תהייה, ניסוי ותעייה, ותיקון, ושוב תיקון.
תהליך ההתערות של אדם במקום חדש אינו קל. על אחת כמה וכמה כשמדובר באדם בגילי, המטופל בילדים רכים. והוא כרוך בלמידה. מצאתי לאט לאט את התשובות לרוב, אך לא לכל השאלות המתעוררות בי.
השאלות הראשונות שהתמודדתי איתן, לעיל, הן רק התכסית של דברים עמוקים יותר. ההתרגלות לחברת האדם האחרת בגליל, להתנהלות ביישוב קהילתי קטן, לנוף, למזג האוויר, לאדמה. ודברים אלה דורשים הרבה יותר זמן.
כרגע, יום שישי בלילה, חזרתי ממפגש עם צעירים בתובל. יכולתי לצאת מן הבית, רק מפני שאבא שלי אצלנו ושמר על הילדים. הלכתי ברגל לחצר אחד הבתים בקיבוץ, שם התכנסו חברים וחברות צעירים מן היישוב. הם הדליקו מדורה בתוך תוף ישן של מכונת כביסה, תוף שהולחם לבסיס מתכת, שפתו קומקום ברזל עם תה עשבים, הוציאו משקאות ועוגות, וישבנו ודיברנו. השיחה קלחה מסביב לענייני הקיבוץ וההרחבה, לחיים בקיבוץ מול החיים בעיר, לסיפוריהם האישיים המדהימים של אנשים ביישוב, ועוד.אבל הדבר שהכי בלט לי בשיחה הוא הדיבור על ערכים, על הקשבה, על התבוננות ועל ערבות הדדית.
"אתם יודעים", אמרתי פתאום לנוכחים, "בחודשים הספורים שאני נמצא בתובל אני שומע יותר דיבור על ערכים מששמעתי, אם בכלל, במשך שנים ארוכות מאד בתל אביב".
זו האמת. כל עוד חייתי בתל אביב התייחסתי לגליל כאל הפריפריה. זו תפיסה מובנית מעצם החיים בעיר. תחושת העליונות על פני כל מי שמתגורר ביישוב כפרי, ואינו נהנה, כביכול, ממנעמי העיר הגדולה, מקצב החיים בה, מן הגירויים הבלתי פוסקים ומחיי החברה, התרבות והצריכה שאינם חדלים ולו לרגע.
רק כאשר אתה יורד מן העגלה הזאת, ועובר למקום כמו תובל, ויושב מסביב למדורה בתוך תוף של מכונת כביסה ישנה עם חבורת צעירים, אתה מבין שהפריפריה האמיתית אינה הגליל, אלא העיר הגדולה.
תגלית נוספת בעבורי הוא טבע הנוף וטבעה של האדמה. מזה שבועיים ומחצה שאני עובד בחצר שלנו. מעשב, מותח טפטפות, שותל וזורע. אני לומד את האדמה כאן מעצם זה שאני מגולל מעליה את החיפוי של גזרי העצים, חיפוי השומר עליה מן הקרה, עוקר את העשבייה וחושף מתחתיה את חייה. עולם שלם של חיים הרוחש מתחת לרגבי העפר. חיפושיות, שלשולים, חרקים שזה עתה בקעו מביציהם, שורשי עשבים עקשים שנאחזו עמוק בקרבי העפר. אני לומד את ריח האדמה, את צבעה ואת מה שהיא יכולה לקלוט בתוכה בכול עונה, נועץ בכל מי שעוסק בגינון או בחקלאות ביישוב ובאזור, ומיישם מיד.
אז אכן, ויתרתי על מה שזיהיתי כ"חיי" וכיסודות זהותי, בנווה צדק בתל אביב. אך הגעתי, בגיל מתקדם, לחוויה של תמורה מפליגה, של למידה מחדש של נתיבות החיים, של דרכי האדם והקהילה כאן ושל טבעה של האדמה. ואני מוכרח לומר, שזה פשוט מפעים.
שני הדברים שעדיין חסרים לי כאן הם בייביסטרים/ות וגרון הודו. היישוב מלא בזוגות צעירים עם ילדים, הביקוש רב – והבייביסיטר הקודמת שלנו סיימה את עבודתה ביישוב כדי לעבוד במפעל מועדף. כרגע מצאנו מישהי מקסימה אחרת מן היישוב, שאמרה מראש כי תוכל לעבוד רק כחודש-חודשיים, מפני שבחודשי הקיץ היא רוצה להיות פנויה, אבל אני, שמלמד בימי ראשון ושלישי בתל אביב, ואחת לשבועיים בערבי חמישי בשלומי, מוכרח בייביסיטר כדי לקיים את הפרנסה.
עוד דבר שקשה להשיג באזור זה גרון הודו. כל מי שאי פעם בישל מרק עוף יודע, שכדי להכין מרק משובח, עסיסי, עתיר טעמים, כדי לבשל בו עצם בקר, גרון הודו וחלקי עוף. כל שנותיי בתל אביב הייתי עורך קניות מדי שבוע בשוק הכרמל, ותמיד הייתה "ערכת מרק" מוקפאת במקרר שלנו. אבל מאז עברנו לתובל לא מצאתי ולו פעם אחת גרון הודו לממכר.
וזו צרה צרורה, כי אצלנו בבית נהוג לאכול מרק עוף כל ימות השנה, גם בקיץ. אפילו מתחת למזגן.
אז אם אתם רוצים לעזור לאב גאה לתאומים, המבקש למצוא מחדש את חייו האישיים בתוך ההורות, אם יש לכם בייביסיטר/ית, שישמחו לעלות לתובל בימי ראשון, שלישי או חמישי אחר הצהריים עד שעת לילה מאוחרת, וכמובן אם יש לכם המלצה על מקום שמוכר גרונות הודו למרק, אשמח אם תודיעו לי. ומכיוון שאני גם סינגל כעת, אתם יכולים, אם אתם רוצים, גם להכיר לי בן זוג יחד עם הבייביסיטר וגרון ההודו. אני מבטיח להתנהג יפה עם כולם.