אכילה (רגשית) ומערכות יחסים/ מיטל גבע אוחיון

מיטל גבע אוחיון, תושבת יעד, מטפלת ומלמדת טיפול משולב (גוף- תודעה-רגש- מחשבה) באכילה רגשית, מורה לתטא הילינג, תזונאית קלינית (ואינטואיטיבית) M.Sc.. בפייסבוק: "משתחררות מאכילה רגשית (עם מיטל גבע אוחיון)" ||  0545468619 || www.meitalgeva.com

*המדור כתוב בחלקו בלשון נקבה אך מתייחס לשני המינים.

שיעור בטן?! לא מה שחשבת

כשכותבים ב"גוגל תמונות" את המילה "בטן" בכל שפה שהיא, מקבלים אחד מהשניים:

או תמונות של בטן שטוחה ושרירית עם ידיים בצורת לב מונחות עליה, או תמונות של בטן עגולה ורכה יותר עם ידיים שצובטות (ממש כך) את הקפלים. כשאני רוצה להבין איך נתפס נושא בעיני הציבור הרחב, אני הולכת לגוגל תמונות – זה אחד המקומות בהם ניתן לראות באופן די מדויק את התודעה הקולקטיבית, כמעט בכל נושא. התודעה הקולקטיבית לגבי הבטן אומרת: תאהבו אותה אם היא רזה וחטובה, אל תאהבו אותה ורצוי שתשנו אותה בהקדם (אפילו עם מעט אלימות) אם היא אינה כזו.

בחדרי כושר מתקיים מדי פעם "שיעור בטן"- 20 דקות שבהן עובדים רק על הבטן,  למצק, לחטב, להקשות… לעיתים זה נעשה לקולה של מאמנת שמדרבנת "להיכנס באמ-אמא של הבטן".

הבטן היא מרכז הגוף שלנו. הטבור שבמרכזה הוא מרכז המרכז, וגם המקום הכי ראשוני, חלק מבואנו לעולם. הבטן מכילה את רוב האיברים הפנימיים שלנו. אלו שבלעדיהם לא יתכנו חיים: מערכת העיכול וכל האיברים הנלווים לה (כולל שמונה מטרים של מעי שמקופלים בתוכה), כבד (שהוא האיבר הכבד ביותר בגוף), טחול, לבלב, כיס מרה, וכמובן גם מערכת הפוריות והשתן. כלומר הבטן שלנו היא ממש מיכל פיזי.

בנוסף, המון ביטויים בשפה העברית מתייחסים לבטן: מתהפכת לי הבטן, פרפרים בבטן, תחושת בטן, הבטן הרכה, תפסתי את הבטן מרוב צחוק, מתחת לחגורה… האם שמת לב שאלו ביטויים שכולם, ללא יוצא מן הכלל, קשורים לרגש?

כמובן שגם כאבי בטן, מעי רגיש וכל מחלות המעי הדלקתיות מתרחשות בבטן, ואנחנו יודעים שהקשר גופנפש בהן הוא הדוק מאוד. מה שאנחנו לא מסכימות להרגיש יאולחש באוכל, ופעמים רבות הבטן תיקח על עצמה את הרגשות (ועוד יותר – את הרגשות המודחקים) שלנו. כלומר הבטן היא לא רק מיכל פיזי, היא גם מיכל רגשי.

האם הבטן שלך מאתגרת אותך? האם עצרת פעם לשאול את עצמך איך את/ה מרגיש/ה כלפיה? מה היא באמת מערכת היחסים שלך איתה?

נשים רבות שאני פוגשת מאוד לא אוהבות את הבטן שלהן, וחלקן אפילו מדברות על שנאה של ממש אליה – למעשה זה אומר לשנוא ולא לקבל את מרכז הגוף שלך, את המיכל הפיזי והרגשי שלך.

כשאנחנו נלחמות בעצמנו יש צד שמשיב מלחמה. זה כמו החוק השלישי של ניוטון: אם נדחוף קיר, הוא ידחוף אותנו בחזרה, באותה עוצמה. בנוסף כל דבר שנשים עליו את הפוקוס שלנו – יגדל. אם נשים את הפוקוס על "בעיות" לכאורה, הן תגדלנה, ואם נשים אותו על הטוב – הוא יתעצם.

יש לנו את כל הסיבות לשפר ולהיטיב את מערכת היחסים עם הבטן שלנו. השיפור הזה משנה את דימוי הגוף ומשפיע על כל מעגלי התוכן ומערכות היחסים שלנו. הדימוי העצמי, הביטחון העצמי וההערכה העצמית עולים אף הם ביחד עם השינוי המיטיב הזה.

איך אפשר לעבוד עם עצמנו על קבלת הבטן שלנו? אני רוצה להציע לך שני תרגילים לעבודה עצמית:

1. מגע נעים: מגע הוא עוקף מיינד. לפעמים מה שאלף מילים לא מצליחות לעשות, עושה חיבוק אחד. אפשר ורצוי ולתת לעצמנו מגע נעים בגוף בכלל, ובבטן בפרט. להניח כף יד, ללטף ברוך או כל מה שמרגיש לך נעים. לפעמים זה ירגיש מאתגר מאוד ויציף את האישיו שיש לנו עם הבטן. אני תמיד ממליצה לדמיין שאנחנו מחבקות או מלטפות ילד אהוב, לנשום לתוך האתגר ולהמשיך עוד קצת. כדאי לעשות זאת פעם ביום כדי להרגיל את התודעה לכך שהבטן שלנו טובה כפי שהיא.
2. שינוי החוזה: שבי וכתבי במרכזו של דף את המילה "בטן", הקיפי בעיגול וסביבו כתבי כל אסוציאציה וקונוטציה שעולה לך בנושא. אין נכון ולא נכון. עצרי כשמסתיים שטף המחשבה. האם משהו במה שכתבת הפתיע אותך? בחרי 2-3 מילים שהכי משקפות את מערכת היחסים שלך עם הבטן. עכשיו כתבי משפט שמתאר את מערכת היחסים שלך עם בטנך כיום. לסיום צרי משפט חדש, משפט שמנכיח מערכת יחסים חדשה עם הבטן שלך, כמו שהיית רוצה להרגיש אליה, אבל בזמן הווה, כאילו זה כבר קרה. רצוי שתגידי בקול את המשפט, כדי לתת לתודעה שלך להתחיל להתרגל אליו, וליצור תהליך של שינוי פנימי ויצירת מציאות מיטיבה יותר.

ואם מעניין אותך לחוות תהליך אמיתי ועמוק של שחרור מאכילה רגשית, אני מזמינה אותך לתכנית האביבית לשחרור מאכילה רגשית, שתתחיל אחרי פסח ותמשך 3 חודשים. כל הפרטים שלה כאן: https://lp.vp4.me/c3jy