ילדי ניצנים בלב המשגבי / שרה פלד

ערכה לדפוס: מלכה מאור

 

תחושותיהם של אחיהם של ילדי "ניצנים"

נורית מחלב (יובלים) וורדה נוביק (צורית) הן יועצות חינוכיות ותיקות ומנחות קבוצות, אשר פרשו לפנסיה זה לא מכבר. מזה כשנתיים הן מתנדבות בתוכנית "צמידים" (תוכנית שמרכזות ורדה וטניה צ'קון) – מיסודן של עמותת "ניצנים בלב" ושל המחלקה לשירותים חברתיים.

רבות נכתב על הקשיים ועל האתגרים העומדים בפני משפחות עם לידת ילד עם צרכים מיוחדים.

נראה שהימצאות ילד מיוחד במשפחה מחייבת התארגנות אחרת, ובכלל זה גם מהילדים האחרים. לעיתים קורה שהאחים והאחיות נאלצים להתמודד עם מצבי לחץ שונים שבהם הם נדרשים להסביר מה יש לאחיהם המיוחדים. פעמים רבות אותם אחים צריכים לגלות אורך רוח ואיפוק, להתחשב בהורים העסוקים ולספוג דחייה של צרכיהם, צרכים אשר נדחקים מסדר היום המשפחתי. על כל אלה בריאיון שערכתי עם נוביק ומחלב, להלן.

 

מפגשים של אחים לילדים בעלי צרכים מיוחדים

מה הביא אתכן להחלטה ליזום את מפגשי האחים של הילדים עם הצרכים המיוחדים?

"אחת החוויות שזכורה לנו כיועצות במערכת החינוך הייתה מפגשים עם ילדים שונים שהיו להם התמודדויות רגשיות וחברתיות, מבלי  ששייכנו התנהגויות אלו לעובדה שלאותם ילדים יש בעצם אח או אחות עם צרכים מיוחדים. גם בפגישות עם ההורים של ילדים אלה לא הייתה אף פעם הצהרה משפחתית שלילדם יש קשיים הנובעים מעצם היותם חלק ממשפחה מיוחדת".

תנו דוגמאות מהשטח שהעלו האחים

"יש משהו משותף לכל אותם האחים והוא הוויתור על הרצונות שלהם. הם נהיו סוג של "שקופים" במשפחתם, לטובת האחים עם הצרכים המיוחדים וקיבלו כעובדה את המציאות הזאת.

חלק מהאחים הביעו צורך להשקיע בלימודים או לקחת תפקידים בבית, לעיתים אף להגן על אחיהם המיוחדים ולהפגין יותר רגישות והתחשבות, ובכך לפצות את ההורים על העומס היומיומי המוטל עליהם".

מה היו התגובות של ההורים במהלך המפגשים ובסופם?

"התגובות של ההורים היו מאוד אוהדות.  הם שמחו מאוד שלאחים יש הזדמנות לקבל מקום ומענה. הם סיפרו על ההתלהבות של הילדים להגיע למפגשים, התרשמו מהאווירה החיובית ומהקשרים החדשים שנוצרו. ההורים גילו דברים חדשים על הילדים שלהם. הגילוי עשה משהו חיובי מאוד להורים ולילדים כאחד. אימא אחת סיפרה שביה"ס ניכר שינוי חיובי אצל הילד שלה, מבלי שהמחנכים יידעו על הקבוצה שבה הוא משתתף. יחד עם ההורים שמנו לב להתפתחות יפה מאוד אצל חלק מהילדים, במהלך המפגשים. ילדה שבתחילת הדרך הייתה מופנמת מאוד נפתחה במהלך הפגישות וקיבלה מקום ובמה לבטא את עצמה.

בקבוצה הראשונה גילינו כמה שהאימהות עצמן זקוקות למקום הזה. זו הייתה גם הזדמנות בשבילן. שמענו שיש משפחות הזקוקות לכך שיראו אותן לא רק דרך הקושי של הילד המיוחד, אלא גם דרך העשייה, ההישגים וההצלחות שיש לבני המשפחה, באשר הם. הקשר שנוצר עם ההורים (במיוחד עם האימהות שביניהן) היה חשוב מאוד עבורן. בעקבות המפגש עם האימהות סביב נושא הילדים, התחדד מחדש הצורך של ההורים להיפגש גם כן במסגרת תומכת ומכילה משלהם. בעקבות זאת נפתחה  קבוצת ההורים בחסות המחלקה לשירותים חברתיים ועמותת 'ניצנים בלב', בהנחייתה של רונית רם. זאת בנוסף לשתי קבוצות האחים שהתנהלו בו זמנית".

האם היו קריטריונים להשתתפות בכל קבוצה?

"הקריטריון הראשוני שהנחה אותנו היה הגיל הכרונולוגי של הילדים. במהלך השנה שחלפה קיימנו שתי קבוצות תמיכה שונות, האחת לגילאי 12-9 והשנייה לגילאי 15-13. קריטריון נוסף שהתייחסנו אליו היה מסוגלות הילדים להשתתף בקבוצת האחים. היו ילדים שפרשו במהלך העבודה של הקבוצה. מצד שני היו ילדים שבסוף המפגשים התקשו להיפרד וביקשו להמשיך את המפגשים".

האם הצוות החינוכי של האחים יודע על קיום מפגשים אלו?

"אנחנו לא יזמנו קשרים עם הצוות החינוכי. זוהי באמת שאלה האם צריך להיות קשר עם הצוות החינוכי, האם לעורר את המודעות של הצוות החינוכי לעצם העובדה שיש בין תלמידיהם גם אחים לילדים עם צרכים מיוחדים. התלבטנו בכך, ונראה שנדרשת מחשבה בנדון. כרגע לפחות אין לנו מנדט לחשוף את העובדה שהתלמיד שלהם שותף לקבוצה. יחד עם זאת היינו שמחות אם הצוותים החינוכיים יהיו יותר קשובים לצרכי האחים המיוחדים. הקשר שלנו היה רק עם ההורים. הילדים עצמם בכלל לא העלו את נושא הקשר לביה"ס".

 

תוצאות המפגשים

תנו בבקשה דוגמאות לתגובות שמעידות על הצלחת המפגשים

"ילדים בקבוצה ביטאו את המשאלה שהאחים שלהם (עם הצרכים המיוחדים) יתקשרו איתם, ישאלו לשלומם ויתעניינו בהם.

במהלך המפגשים הבינו האחים שהם לא לבדם, שיש עוד ילדים עם תחושות דומות. הם אמרו לעצמם במהלך המפגשים: לא שופטים אותי, מבינים אותי, תומכים בי, יש עוד ילדים שמרגישים בדיוק כמוני.

ילדה אחת אמרה שהיא תיזכר בנושאים שעלו בקבוצה, נושאים שימשיכו ללוות אותה ולהדהד לה גם ברגעים אחרים בחיים.

היו ילדים שעשו לעצמם 'חשבון נפש' וגילו כוחות בעקבות הקשר שלהם וההתמודדות עם היותם אחים לילד מיוחד. הם נעשו יותר רגישים ולמדו להתייחס יותר לשונה מהם.

אמירה נוספת שעלתה מצד משתתפת אחרת הייתה שהיא לא הייתה מחליפה את אחיה, ושהיא למדה להיות יותר בוגרת.

אחת הבנות כתבה בסוף המפגשים: 'אהבתי מאוד את הפגישה על הסודות, כי היא לימדה אותי דברים מיוחדים וחדשים. למדתי שכיף לשתף סודות וסיפרתי דברים שלא שיתפתי אף אחד'.

 

הנחיית המפגשים

ספרו על הקשר שביניכן  ועל ההנחיה המשותפת

"עבדנו במשך הרבה שנים בצוות הפרט בביה"ס במשגב. כבר אז, לפני כ-20 שנה, הנחינו במשותף קבוצה אשר המהות שלה הייתה תמיכה רגשית וחברתית באמצעות פסיכודרמה. בהמשך, נפרדו דרכינו. יחד עם זאת, הכמיהה לחידוש העבודה המשותפת במסגרת של הנחיית קבוצות נשארה. כעת, עם הפרישה, בחרנו לפתח את הרעיון הזה פה במשגב, בהתנדבות. זה לא פשוט לעבוד בצמד, בהנחיה משותפת, אבל במקרה שלנו, הייתה וישנה הרגשה של הרמוניה, חדוות יצירה משותפת גם של פיתוח התכנים וגם של העשייה לאורך כל הדרך".

האם אתן מתכוונות לפתוח קבוצה שלישית?

"זוהי הזמנה לכל האחים וההורים לפנות אלינו. יש לא מעט משפחות אשר חוות עם ילדיהם חוויות דומות לאלו של הילדים אשר השתתפו בשתי הקבוצות הקודמות. בשנה הקרובה מתוכננות להיפתח קבוצות אחים נוספות".

 

לפרטים: ורדה נוביק טלפון 050-6322819.