קוראים למערכת
הידד למסיבות הסיום בבי"ס גלילי
משנכנס החופש הגדול, מרבים במסיבות – ואחת מיוחדת במיוחד. וכך, בסיומה של עוד שנת לימודים, הוזמנתי גם השנה לחגוג את סיומה, וכבר הייתי מוכנה למסיבה הרגילה של נאומים, ברכות ותוכנית שהמורים יחד עם התלמידים טרחו עליה. הגעתי לביה"ס גליל יחד עם נכדיי לחגיגה – סיום שנת הלימודים. אומנם נותרו להם עוד מספר ימי מפגש חברי (סליחה, עוד מספר ימי לימודים בביה"ס), אבל הפגישה עוד בטרם החל האירוע, הציפה שוב את אשר ראיתי במהלך השנה.
הילדים, שרק לפני מספר שעות למדו יחד, ומסיום יום הלימודים ועד לשעת המסיבה עברו מספר שעות, נפגשו כאילו לא פגשו אחד את השני זה עידן ועידנים. הצחוקים וקריאות השמחה של הילדים גרמו לי לחפש מהו מקור החגיגה, והנה, ראיתי אותם משחקים במגרש המשחקים, ולמורה ה"תורנית" נדרשו דקות ארוכות להפסיק אותם מלשחק, ולאסוף אותם לאולם הירוק – הרי לצורך המסיבה הם התאספו שוב, וילדים יהודים וערבים משחקים יחד ללא הכוונה וללא "שיטור" של שיעור, הם מחזה מרומם לב – זהו דו קיום, שמתנהל לאורך כל השנה ביניהם. הידיעה לקבל אחד את השני, תורמת אולי להתפתחותו של דור "שלא ידע חרב" – אמן.
וכך התכנסנו מוזמנים, בני משפחה ילדים והורים לתחילתו של האירוע.
מה אומר, כבר ראיתי ממרום שנותיי מסיבות סיום. כזאת עוד לא ראיתי. אחרי הפתיחה הקצרצרה של המורה רותי ( שם קלאסי למורה לא רגילה), נתבשרנו, הקהל, שאת הערב כולו הכינו התלמידים לבד. מרומם לב לראות את בוגרי כיתה ה' ( שאחרי הכול עדיין צעירים בשביל תפקידי ארגון שונים) שרים, רוקדים ובעיקר מחייכים אל מול הקהל, שלא הפסיק למחוא כפיים לאחר כל קטע אמנותי. ריקודי הבנים והבנות, השירה והנגינה המופלאים וקטעי האמנות סחפו אותנו בהתלהבות רבה ובסיומו של הערב גם "שיחקנו" קהל והילדים במשחק מחשב שהילדים תכנתו לבד. ובאמת הגיעו להם מחיאות כפיים מכל הלב.
ועובדה חשובה, שראויה לציון, הייתה התערוכה שחיכתה לנכנסים למבנה ביה"ס, שכללה "ספרים" שהילדים כתבו, איירו והכינו, פרי עבודתם העצמאית שנעשתה מחוץ למסגרת יום הלימודים, כשהילדים מיאנו לנסוע הביתה בסיומו של יום הלימודים במשך מספר ימים, ונשארו להכין את הספרים שהיו פרי דמיונם המקסים. יופי של רעיון. אילולא היה כתוב על כריכתו של הספר שמו של ה"סופר", לא ניתן היה להבדיל מיהו הכותב, ילדים ערבים כתבו בעברית, כמו הילדים היהודים שכתבו בערבית. שיתוף פעולה מדהים.
מה שנשאר לנו, זה להתפלל ששיתוף הפעולה יימשך גם מחוץ למסגרת ביה"ס, ואולי הם יהיו אלה שיביאו עלינו את החיים בצוותא, בהבנה שכך טוב יהיה לכולם.
ופרט חשוב – כמנהג המקום, לא נחסך מהבאים מזנון מפואר של פירות ודברי מאפה, והרי אין מסיבה בלי עוגה.
בברכת חופשה מהנה לילדים ולצוות החינוכי שמלווה אותם, ולהתראות בשנה הבאה, ועוד קודם לכן במסיבה של מסיימי כיתה א' , ששם נכדי השני לומד וגם הוא כמו אחיו הבוגר, מאד נהנה מחברת הילדים.
***
וכמו שהבטחתי, לחגיגה היה המשך. באחר הצהריים של אחד מימי השבוע, הגעתי ( אם כי באיחור) לחגיגת סיום כיתה א' אצל אורי (נכדי) בבית ספר גליל.
ברור שהפסדתי חלק חשוב בחגיגה, ולא שאני מלינה, נהפוך הוא, סוף סוף יש במשגב משמעת של התחלת אירוע בשעה הנקובה (איחורים הם "מחלה" שלנו בגוש, שמביעים זלזול באלה שהגיעו בזמן), ועל כך כל הכבוד לכן המורות ואנשי החינוך, על שאתם מנחילים לתלמידים משמעת מהי!
נכנסתי לכיתה, זאת אומרת "התגנבתי" בלי להפריע, כי נדמה היה לי לרגע שהגעתי לחממת צמחי תבלין. התלמידים הנבוכים סיפרו על הפרויקט שלמדו במהלך מספר החודשים, מה עוזר ובמה תורם כל צמח – יו, כמה מעניין לראות את הילדים מסבירים להורים בשתי שפות ( עברית וערבית) על תהליך הלמידה שעברו, על הביקור בחממה החקלאית, על ההנבטה, המעלות הטובות ועוד מידע חשוב ומעניין על צמחי התבלין שפגשו.
הקטעים שולבו בשירה של כל ילדי הכיתה, ובקטעי סיפור של פרטים מבין התלמידים. ההתרגשות המאוד מובנת של הילדים הייתה חלק מהמופע, ולראות ילדים מהמגזר היהודי שרים שירים בערבית ולעומת ילדים ששפת אמם הינה ערבית, שרים ורוקדים " הכול אני יכול בחופש הגדול" בעברית.
על הנכס של רכישת שפה, לא כאן המקום להרחיב, אבל על החגיגה שהייתה ללא מחיצות, על זה בהחלט יש להוקיר תודה לצוות החינוכי. הורים וילדים התערבבו בסיום החגיגה, ולא לפני שיצאו למזנון עשיר, באמת "כיד המלך". היה מקסים ובהחלט מאד טעים.
קצרה היריעה מלספר על היתרונות של הלימודים והשהייה המשותפים של ילדי שני המגזרים, אולם הברכות שבירכנו אחד את השני, בעברית וכמובן בערבית – זה הדבר שכולנו מייחלים לו: דו קיום.
בברכה, לחופשה נעימה ובטוחה, וכברכת המורה דנה "תבלו יפה בחופש וחזרו בשלום מהחופשה".
שמחתי לשתף, עליזה באום, סבתא (גילון)