הבית השני / מלכה מאור

איך לארגן סדר יום עם הילדים? איך לזכור לשלוח את הילד לגן עם חולצה לבנה? איך להתארגן בלוח הזמנים להסיע אותו לחוג וממנו? ללכת ליום הורים? # אלה דוגמאות לחלק קטן מההתמודדות היום-יומית של הורים עם לקויות למידה, קשיי הסתגלות ותפקוד והפרעות קשב וריכוז # כדי לתת מענה להורים כאלה הוקמו מרכזים של "ניצן הורים" # אחד מהם נמצא בכרמיאל והוא מיועד גם לתושבי משגב – היהודים והבדואים # המרכז בכרמיאל נותן מענה להורים אלה באמצעות טיפולים קבוצתיים ופרטניים # הנקודה המשגבית: את הבית מנהלת סמדר זֹהר ורכזת הפעילויות במקום היא מירנדה שמש – שתיהן מכמון

מרכזי "ניצן הורים" הם מרכזי הדרכה והעצמה להורים עם לקויות למידה, קשיי הסתגלות ותפקוד או הפרעת קשב וריכוז שיש להם ילדים בגיל הרך. למעשה הוא פועל תחת אגודת "ניצן". ל"ניצן הורים" יש 4 סניפים בארץ: בהרצליה, בראשון לציון, באשדוד ובכרמיאל.

להקמת "ניצן הורים" חברו יחדיו אגודת "ניצן", החוג לייעוץ חינוכי באוניברסיטת תל אביב, אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע. יוזמת ומקימת "ניצן הורים" בכרמיאל היא תושבת העיר טובה סגול. המנהלת הארצית היא רויטל אלוני-גנץ (כן, אשתו של), שהיא מרפאה בעיסוק ויועצת חינוכית עם התמחות בגיל הרך.

הסניף בכרמיאל ממוקם בשכונת רבין. זהו בית להורים ולילדיהם. המקום מזמין מאוד הן להורים הבאים אליו לטיפול והן לילדיהם. גם העיצוב הפנימי המוקפד והחם שלו נותן תחושה של בית. יש בו חדר התכנסות גדול למפגשים הקבוצתיים, חדר משחקים עשיר, חדרים אינטימיים למפגשים אישיים עם המטפלים, ואפילו מטבח מאובזר להכנת ארוחות משותפות.

המרכז בכרמיאל פועל כבר 5 שנים. הוא מופעל בשיתוף עם עיריית כרמיאל – הם נתנו את המבנה והם עוזרים בתחזוקה שלו. המקום נותן שירות גם לתושבי משגב – היהודים והבדואים. למעשה, מנהלות ומרכזות אותו שתי תושבות ממשגב: מנהלת הסניף היא סמדר זֹהר– בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית ובפסיכותרפיה עם התמחות מקצועית בגיל הרך, והרכזת מירנדה שמש – עובדת סוציאלית בהכשרתה ומסיימת תואר שני בחינוך.

שתיהן תושבות כמון. משפחת זהר גרה ביישוב 28 שנים. יש להם 5 ילדים. הגדולה בת 31 והקטנה עומדת לפני גיוס. מירנדה שמש הגיעה ליישוב לפני שנים בעקבות נישואיה לבן כמון (משפחת גוטרמן). השניים הורים צעירים לשניים: בני 7 ו-5, והם מצפים לילד נוסף.

מענה לצורך החסר באוכלוסייה

בעשרות השנים האחרונות מקבלים ילדים, בני נוער ובוגרים עם לקויי למידה, קשיי קשב וריכוז וקשיי הסתגלות ותפקוד תשומת לב רבה בטיפולים ובמחקר, והוריהם זוכים להנחיה ולהדרכה כיצד להתמודד עם קשיים אלה ולקדם את ילדיהם. אולם, הקשיים אינם נפסקים כשהנערים מתבגרים. הם ממשיכים ללוות אותם גם בהמשך חייהם וגם כאשר הם הופכים לבעלי משפחות עם ילדים משלהם. יש לכך השלכות גם על התפקוד ההורי שלהם וגם על דימויים העצמי כהורים. עד לאחרונה לא נמצאו תמיכות מותאמות להורים כאלה.

לשם כך הוקמו מרכזי "ניצן הורים. "ניצן הורים" הוא מקום ייחודי שמטרתו היא לתת מענה לאותם הורים.

זהר: "סניפי 'ניצן' הרגילים מטפלים בילדים. לעומת זאת, סניפי 'ניצן הורים' מטפלים בהורים. אנחנו מטפלים בהורים שהיו פעם ילדים של 'ניצן', שקיבלו שם טיפול בגלל לקויות למידה או הפרעות קשב וריכוז. אנחנו מקבלים גם הורים שלא אובחנו, אך חווים קשיים של התארגנות בהורות. אנחנו מזמינים אלינו את ההורים שיש להם קשיים בהורות בגלל הקשיים הנ"ל. הקשיים שלהם מתבטאים בתחומים רבים. מדובר בהורים לילדים בגיל הצעיר – עד כיתות ב', ג'".

"אני באה לפה כי אני רוצה להיות אימא יותר טובה"

תנו לי דוגמאות לקשיי הורים כאלה

זהר: "דוגמאות לכך: קשיים בגילויי סבלנות, בפיענוח מצבים שהילד נמצא בהם – קושי להבין מה קורה לו, במה שנקרא 'פתיל קצר', בארגון של סדר יום, בהתארגנות בכל, בהצבת גבולות ובהבנה של מהות הצבת הגבולות והאופן שבו צריך לעשות את זה באופן יעיל.

ואם ניכנס לנעליים של הורה כזה – זה אומר שאם אני בתוך עצמי מבולגן וחסר יכולת להיות מאורגן עם עצמי, ובא מולי ילד ואני צריך להיות עכשיו בשבילו, כמו: להגיע לגן בזמן, לזכור שיש לו חוג ולדאוג להסיע אותו ולהחזיר אותו, שיש לו טיול, שהוא צריך להביא משהו לגן, שיש יום הורים בגן, שהוא צריך להיות לבוש בחולצה לבנה, לקום בבוקר מוקדם, לדאוג לכריכים ולעשות את כל ההכנות ליציאה ואז להעיר את הילד – כל הדברים האלה קשים לכל הורה, אבל הם מורכבים פי מיליון להורה שיש לו חוסר שקט של עצמו".

הטיפול וההדרכה במרכז מותאמים למבוגרים בעלי קשיי קשב וריכוז ולקויות למידה. העברת הידע נעשית בצורה חווייתית ובאופנים שונים ומגוונים, בקבוצות קטנות, עם הרבה הכלה וסבלנות לקשיים.

כיצד אתם מטפלים בהורים? מיהם אנשי המקצוע?

זהר:"אנשי המקצוע במרכז הם מתנדבים וסטודנטים. כולם בעלי הכשרה במקצועות טיפוליים, כמו: עובדים סוציאליים, פסיכותרפיסטים, מטפלים באמנות, מטפלים בפסיכודרמה, ועוד.

אנחנו עובדים עם ההורים במספר דרכים: עבודה בקבוצות – ההורים באים לקבוצת הדרכה. הם יכולים להביא איתם את הילדים ובזמן ההדרכה יש מטפלות מתנדבות שמעסיקות אותם. אנחנו עורכים גם מפגשים פרטניים של איש מקצוע מול הורה או מול זוג הורים. אני באופן אישי מעדיפה שתמיד יבואו זוג הורים ואז התוצאות נהדרות והרווח הוא כפול. פעילות נוספת במרכז היא פעילות 'המרחב הפתוח'. זוהי פעילות משותפת של הורה וילד יחד עם עוד הורה וילד ( שתי 'דיאדות'). הם משחקים באחד ממרחבי המרכז המשופע במשחקים, כאשר שני פסיכולוגים מבוגרים (מתנדבים) וצופים במשחק שלהם. אני צופה בהם מהמשרד שלי הממוקם ממול –הם לא רואים אותי (יש לי מראה חד כיוונית בחלון החדר). בהמשך כל הורה מקבל הדרכה בנפרד. לאחר מכן אני יושבת עם ההורים ביחד עם הפסיכולוגים ומשתתפים בטיפול".

איך ההורים מסבירים לילדים את הצורך שלהם להגיע למקום?

זהר: "שמעתי אימא שאמרה לילד שלה שהיא באה לפה כי היא רוצה להיות אימא יותר טובה. יש אימהות שמספרות לילדים בגיל הצעיר יותר שהן הולכות לחוג, ומכיוון שבזמן שהאימא נמצאת בטיפול הקבוצתי הילדים מקבלים תשומת לב מלאה מהמתנדבות שלנו, הם מפצירים באימהות שלהם לא פעם שהם רוצים כבר ללכת ל'ניצן'".

על כך מוסיפה שמש: "הקשרים שנוצרים פה בין המתנדבות שנמצאות עם הילדים ובין הילדים עצמם מאוד חזקים. אפשר לראות פה מתנדבות שמקבלות את הילדים כשהם תינוקות. הקשר שנוצר ביניהם במשך מספר השנים שבהן הן מלוות אותם הוא קשר מאוד עמוק , ממש כמו של סבתות ונכדיהן".

המרכז פתוח משעות הבוקר עד הערב והטיפולים להורים ניתנים בשעות המתאימות להם. במידה שההורים אינם עובדים, ניתנים המפגשים הפרטניים בשעות הבוקר והצהריים.

מהי תדירות המפגשים עם ההורים?

שמש: "בדרך כלל פעם בשבוע, אבל יש משפחות שמגיעות יותר פעמים – לדוגמה אימא שמגיעה לטיפולים פרטניים, ובאחד הימים אחר הצהריים מגיע לטיפול קבוצתי, וכנ"ל גם האבא. חשוב לי להדגיש, וזה גם מה שמייחד אותנו – לחלק גדול מהמשפחות נוצרת פה איזושהי תחושת שייכות, מעין קהילתיות".

את התחושה הזאת מקנות השתיים באמצעות חגיגות משותפות בחגים, טיולים משותפים וע"י מעורבות בחיים הפרטיים של המשפחות "בגובה העיניים", כפי שמגדירה זאת שמש, ומוסיפה: "יש פה גם תחושה של דאגה הדדית שנוצרת בקבוצות, וזו גם חוויה שחשובה להורים כאלה. ההורים שמגיעים לפה מרגישים שהם נמצאים בקבוצת השווים. מקבלים אותם כמו שהם ומצליחים לזהות את נקודות החוזק שלהם, במה הם מוצלחים. זה קורה כי יש לנו פה ריבוי ערוצים של טיפול ושל מפגש, עם הסתכלות מכמה כיוונים, וזה מה שעוזר. כשהילדים באים אנחנו מכירות גם אותם, וגם המטפלות נקשרות אליהם ואוהבות אותם. נוצר פה קשר של משפחה, כמו בית. המקום הוא בעצם מרכז חברתי להורים המגיעים למרכז, לילדים שלהם ולפעמים גם לסבים ולסבתות שמגיעים לכאן".

מהי התכלית של הטיפול בקבוצות?

זהר: "אנחנו מחפשים כל הזמן דרכים להגיע להורים. להורים האלה יש בעיות. אנחנו חושבים כל הזמן איך להנגיש להם את ההדרכה בצורה הכי טובה והכי יעילה. ההנחה שלנו היא שדרך החוויה ודרך העבודה על עצמי אני פתאום מבין משהו. למשל, זו השנה השנייה שאנחנו עובדים על זה עם האימהות דרך האמנות. הן יוצרות דברים, מדברות על היצירה, מחברות את היצירה לחיים –גם יוצרות וגם מדברות ביניהן. זה ממש מרגש מה שקורה בקבוצות האלה.

קבוצה נוספת היא עבודה באמצעות פסיכודרמה. בנוסף, יש לנו קבוצת אבות שנפגשת בשעות הערב עם מנחה המומחה בהנחיית קבוצות. הוא עובד עם האבות על ההורות המיוחדת שלהם כאבא – איך אני תורם למשפחה, איך אני לא מרגיש מיותר, איך אני נמצא יותר עם הילדים, איך אני פחות עצבני, מכיל יותר. לפעמים עולות שאלות של קריירה וזוגיות אך הזרקור הוא על ההורות".

למה קבוצות האבות והאימהות עובדות בנפרד?

זהר: "מצאנו שזו הדרך הנכונה. לקבוצות של אחר הצהריים מוזמנים הורים. אם גם אבות רוצים להגיע לקבוצות אלה – הם מוזמנים. אבל כשהאבות עובדים בנפרד יש תוצאות נהדרות".

שמש: "דבר נוסף שחשוב להבין לגבי מבוגרים שיש להם קשיי קשב וריכוז ולקויות למידה זה שיש להם קושי עם הורות. זה לא יהיה מספיק אם אדבר אליהם בנוסחאות כדי לתת להם כלים, כמו: אם הילד עושה ככה – אז תנהגו כך. זה לא מספיק כי יהיה להם מאוד קשה לקחת את מה שנאמר להם וללכת ולהטמיע אותו בזמן אמת בבית עם כל המתח והלחץ של חיי היום-יום. כי הרבה פעמים מה שיושב אצלם עמוק בפנים זו תחושה שהם לא יצליחו. יש להם דימוי עצמי נמוך שנבנה ומתפתח לאורך השנים, מאז שהם היו ילדים ואולי קיבלו מסרים כאלה מהסביבה.

לא מספיק לדבר עם הורים כאלה על הורות ועל איך לעשות את זה נכון, צריך גם להבין קצת יותר לעמוק את המקום הזה של חוסר האמונה בעצמם ולתת להם תחושה שהם כן יכולים, שהם כן יצליחו ולהעצים ולחזק אותם. על זה אנחנו עובדים בכל מיני אמצעים שהם אולי יותר טיפוליים ופחות נחשבים להדרכת הורים קלאסית".

זהר מסכימה עם הנאמר ומרחיבה: "זה דבר שבאמת חשוב להדגיש. ילד שכל הזמן חווה כישלונות וכל הזמן הסביבה משדרת לו שהוא לא מספיק טוב, לא כמו כולם, לא מצליח, לא מתקדם – אוסף כישלונות כל החיים והדימוי העצמי והביטחון העצמי שלו מאוד נמוכים. אנחנו עובדים על הדברים האלה כדי שלא יהיו מבודדים חברתית ורגשית, ובכדי שילדיהם יגדלו בסביבה בריאה".

וכמו בכל בית – גם מקומו של האוכל אינו נפקד במרכז. "אוכל פה הוא גם נושא חשוב. יש לנו קבוצת בישול, אנחנו מכינים ארוחות ערב לילדים, מכינים כיבוד לכל האירועים".

יש לכם קשר עם הגננות?

זהר: "בטח. הקשר עם הגננות הוא בעיקר סביב זה שהן יבינו מה אנחנו עושים פה במרכז ושינסו לשלוח אלינו משפחות. כשהן שולחות את המשפחות אנחנו נמצאות איתן בקשר במידה שהן רוצות. מעבר לזה, כשמתעורר הצורך אנחנו דואגים לקשר בין ההורה לבין הגננת, מה שנקרא 'תיווך' – איש מקצוע שעוזר להורה להיות בתקשורת טובה ונכונה עם הגננת. לדוגמה, כשגננת רואה שיש ילד שבאופן קבוע לא מגיע עם הספר ספרייה, עם החולצה הלבנה וכד' היא מאוד כועסת על ההורים, וחושבת שאלה הורים מזניחים, הורים לא מספיק טובים. במקרה כזה תיווך קטן יכול מאוד לעזור. אנחנו בקשר גם עם היועצות והמחנכות בבתיה"ס היסודיים".

"מבחינת התחושה אנחנו חווים פה ההצלחות"

האם יש לכם הדרכות מקצועיות?

זהר: "מנהלת 'ניצן הורים' בארץ רויטל  אלוני-גנץ מלווה את הצוותים בכל הארץ. מלבד זאת, ה'אבא' שלנו זה אגודת 'ניצן'. בנוסף אנחנו מקבלות הדרכות ומשתתפות אחת לחודש במפגשי מנהלים ורכזים. אנחנו ארגון לומד, ארגון חוקר. אנחנו עושים עכשיו מחקר על עצמנו – האם הפעילויות שלנו אכן מותאמות לאוכלוסייה שלנו ואיך ניתן לשפר אותן, ואנחנו גם בונים מדדים כדי לראות אם אנחנו עובדים נכון".

הורים ממשגב מוזמנים להגיע למרכז וגם מתנדבים

לדברי זהר, כדי להביא הורים למרכז עושות השתיים "חריש בקהילה": גני ילדים, מעונות, מרכזי התפתחות הילד, מרפאות קופות החולים השונות, מרכזי צעירים, ועוד – "כל המקומות שהורים צעירים מגיעים אליהם. דרך נוספת היא 'חבר מביא חבר'. אנחנו משתדלות גם לפרסם את המרכז בפייסבוק ודרך כל מיני מתנדבים".

השתיים יוצאות בקריאה להורים ממשגב שיש להם קשיים כפי שתוארו לעיל ליצור איתן קשר. הן מדגישות שההורים לא חייבים להיות מאובחנים, אלא מספיק שהם חווים קשיים. הקריאה מופנית כמובן גם לאבות החווים קשיים. "אנחנו חושבות שגברים עדיין פחות מודים שהם זקוקים לעזרה. אז אם יש מישהו שסובל – יכול להיות שקבוצת האבות שלנו תיתן לו מענה".

גם גננות שקוראות את הכתבה וחושבות שיש הורים שהמרכז יכול לעזור להם, מוזמנת ליידע את ההורים על המרכז.

המרכז נותן שירות גם לאוכלוסייה הבדואית במשגב. "אחד הסטודנטים המטפלים במקום דובר ערבית" מצהירות השתיים בשמחה, "והורים מתאימים מהמגזר מוזמנים".

ההורים המתעניינים מוזמנים לפגישת היכרות שבה הם מפרטים את קשייהם, ובהתאם לכך מתקבלת החלטה אם המרכז מתאים להם ויכול לתת פתרונות לקשייהם. את הפגישה יש לתאם מראש.

השירות ניתן בתשלום סמלי. מסבירה זוהר: "אנחנו גובים 100 ₪ לחודש ומספר הביקורים של ההורים בחודש אינו מוגבל. הם יכולים לבוא 3 פעמים בשבוע, כולל כיבוד וארוחות ערב לילדים".

קריאה נוספת של השתיים מופנית למתנדבים ולסטודנטים בעלי הכשרה במקצועות מהעולם הטיפולי: פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, ייעוץ חינוכי, ריפוי בעיסוק וכד', היות שהמקום מבוסס על התנדבות.

מבוקשים גם סבים וסבתות וכן גננות בגמלאות המוכנים להתנדב להפעיל את הילדים המגיעים עם הוריהם למרכז, בשעות אחר הצהריים, בפעילויות יצירה, במשחקים, ב"שעת סיפור" וכד'.

לסיום הריאיון מסכמת זהר: "אנחנו חווים פה הצלחות. אנחנו מחזרים אחרי ההורים שלנו בלי סוף, מציעים להם דרכים שונות. לא מוותרים עליהם. בסופו של דבר אנחנו רואים תוצאות".

פרטי התקשרות למתעניינים: טלפון במרכז 04-9982727; סמדר 050-7235638, אינטרנט: www.nitzan-israel.org.il