הבידוד בימי קורונה – האדם שבפנים ואלו שבחוץ

עמרי בינג וזוהר כובש.

הקדמה…

בשבועות האחרונים, בקליניקות השונות שלנו, אנו פוגשים יותר ויותר הורים עם סיפור משותף. הסיפור מתחיל בד"כ בצלצול הטלפון. לפעמים, בצד השני של השפורפרת, זה חבר לעבודה או מורה של הילד או אפילו נציג כלשהו במשרד הבריאות. בד"כ לוקח קצת זמן להבין אבל בסוף זה שוקע, מודיעים להורה שהוא או הילד שלו  היה בקרבת מישהו "חיובי" עם קורונה וצריך להיכנס לבידוד. זה מצב מיוחד שבו אדם אחד לבד (אנחנו או ילדינו) צריכים לבלות את השבועיים הקרובים מורחקים מהסביבה האנושית (ולפעמים גם הפיזית) המוכרת. רוב האנשים עוברים את הבידוד ולאחר זמן קצר יחסית מתגברים על השפעותיו וחוזרים לשגרה. אולם, רוב בני האדם חווים בתקופת בידוד מגוון של תחושות מחשבות ורגשות מציפים ומבלבלים. במקביל, גם הורים של ילד הנימצא בבידוד מושפעים ומתקשים לעיתים למצוא ולבחור בכלים שיכולים לסייע לילדיהם ולעצמם. במסמך זה נתאר את החוויות והתהליך  העוברים על אדם בבידוד, הסיבות להן וכלים ישימים אשר מאפשרים הקלה ובהתמודדות. 

חווית הבידוד

הכניסה לבידוד מלווה בדאגה גדולה ושאלות מגוונות. כשהילד נכנס לבידוד עולות שאלות כגון: האם לדאוג שלא רק ישב מול המסך? מה הוא מפספס? האם להיות עימו בבידוד?. כשאני ההורה הוא זה שמבודד עולות שאלות כגון: האם זה לגיטימי שאנוח? איך יסתדרו בלעדי? מה יהיה עם כל מה שאני צריך להספיק? ועוד. 

בתוך הבידוד, קיימים רגעים בהם הדאגה הבריאותית ותחושת חוסר האונים גוברות ומתלוות אליהם רגשות עלבון, עצב, חוסר צדק וכעס. תחושות של ניתוק, אובדן השליטה ושעמום מגבירים את הבדידות שנראה כאילו שוקעים בה. לצד התחושות האלו, ברגעים אחרים, צפות תחושות של שמחה, הקלה ותחושת מנוחה על החופש שמקבלים. ושבין הרגשות הקשים לרגשות השמחה וההקלה, לעיתים מרגישים תחושות אשמה. 

ההסבר לתופעה

כולנו, בני האדם סקרנים, שואפים ללמוד ורוצים להיות פעילים ומשמעותיים. כאשר אנחנו פוגשים שליטה חיצונית קפדנית, פיקוח הדוק ואיום (כמו בבידוד), רגשות ההנאה, ההנעה, התלהבות וסקרנות מפנות מקום לתחושות של לחץ, חרדה וניכור. גם הדברים שבד"כ מסייעים לנו לשמור על תחושת זמן וסדר (מסגרות פעילות ואינטראקציות) מצטמצמים. ובמצב הזה, הדורש התאמה למציאות חדשה, יש נטייה לפעול על פי דפוסים נוקשים ומוכרים היטב והתמקדות בפעילויות שמספקות הנאה מיידית. 

כשאנו, אפילו לרגעים ספורים, בבידוד מרגישים דיכאון, חרדה וכעס אנו מפנים אותם  כלפי עצמנו באמצעות התכנסות, צמצום פעילות, שינה מרובה והתקבעות על מספר פעילויות קטן (מסך) וכלפי אנשים בסביבתינו באמצעות צמצום התקשורת, ניכור, קושי לזהות ולהתחשב בצרכים של אחרים ואף תוקפנות. כלומר, אנו בעצמנו מעצימים את הבידוד, שהחל כדרישה "רפואית".

כלים ישומיים לאדם המבודד ולסובבים אותו

חשוב שיהיו לנו כלים שאנו יכולים לאמץ ולהשתמש בהם כדי להוריד את תחושת הלחץ, להחזיר תחושת הבטחון ולהעצים את חווית המשמעות והעשייה. בזמן הבידוד קיימת נטייה לנוקשות וקושי לאמץ התנהגויות חדשות ולכן נדרשת מהאנשים שנמצאים מחוץ התגייסות בכדי לסייע ולעודד את האדם המבודד להשתמש בכלים אלו. הכניסה של אדם מקרבנו לבידוד היא קריאה לערבות הדדית לא רק של בני המשפחה אלא גם של חברים והקהילה בכלל. 

מצורפת רשימת כלים שאינה ממצה. אנו ממליצים לעיין בה, לבחור, כלים המתאימים לכם ולהשתמש בהם.

.1         קשרים חברתיים- חשוב, ביצירתיות, להפעיל משאבים מגוונים כדי לשמר מגוון של אינטראקציות חברתיות. כך לדוגמא, כאשר ילדה נמצאת בבידוד, ניתן ליצור קשר עם המאמנת מהחוג ולשאול האם היא יכולה להעביר לה אימון בזום, לעודד מדריכה בתנועה להתקשר לשאול לשלומה, לבקש ממחנכת הכיתה שתוודא שהילדה מסתדרת בלימודים. במקביל, ניתן גם לעודד וליצור אינטראקציות עם חברים וחברות, דודים, סבא וסבתא, באמצעות זום, שיחת טלפון וביקורים יזומים מעבר לחלון או בחוץ תוך שמירה על הכללים. גם למבוגרים הנמצאים בבידוד מחוות של קשר לסביבה ומהסביבה חיוניות לתחושה החיובית ולהגברת הביטחון העצמי. אנו ממליצים להבנות באופן יזום מפגשים ואינטראקציות עם הסביבה.

.2         פעילות גופנית- פעילות גופנית מסייעת לרגיעה, מגבירה מצב רוח טוב ואף מפחיתה חרדה ודיכאון. בתקופת הקורונה הועלו לרשתות החברתיות השונות סרטונים רבים עם הנחיות לאימון למתחילים ולמתקדמים. אנו ממליצים, דווקא לאנשים שבד"כ אינם מתאמנים,לאמץ בתקופה זו ובבידוד מסגרת אימון מתונה ומותאמת.

.3         הרפיית שרירים, נשימה ומודעות- במצב לחץ (סטרס) הגוף מפעיל משאבים שלכאורה אמורים לסייע לו להתמודד: קצב הלב והנשימה מואץ,  רמת הסוכר בדם ומתח השרירים עולה ועוד. הפעלת משאבים אילו אינה מסייעת להתמודד במצב הבידוד ואף גורמת לעליה בלחץ. תרגילי הרפיית שרירים, נשימה ומודעות מסייעים להפחית את רמת המתח ולווסת את הגוף. המלצתנו היא לתרגל הרפיית שרירים, נשימות ומודעות באופן עקבי יום יום כדי שנוכל להשתמש בהם במצבי לחץ.

.4         חמלה כלפי עצמי וכלפי אחרים- חמלה על מה שמצליחים לעשות בתקופה הזאת ועל הדברים שבד"כ עושים ולא מצליחים כעת היא קריטית כדי לאפשר לנו לעבור תקופה זו בצורה טובה. כך לדוגמא, ייתכן שכהורה בד"כ אני מקפידה על הגבלת שעות מסך ועכשיו אני מאפשרת יותר. או אולי שילדי בד"כ מקפיד לחלוטין על צחצוח שיניים בבוקר ובערב וכרגע כשהוא בבידוד הוא שוכח לפעמים ואני איני מצליחה לדאוג לזה. אנו ממליצים, בזמן זה, לפנות את רגשות האשמה, לקבל את המצב ממקום של חמלה. חשוב לזכור שחמלה עבור האחר (גם כשאנו עושים זאת ובודאי כשמעודדים את הילד לעשות זאת) מגבירה תחושת משמעות וכח עבור האדם החומל. 

.5         סדר יום- בבידוד יש קושי לשמור על תחושת הרצף ומשמעות הזמן. בכדי להתמודד עם קושי זה, אנו ממליצים לייצר עוגנים קבועים במהלך היום כגון ארוחות מסודרות, להתלבש בבוקר, פעילות גופנית, שיחה עם הסבתא או כל עוגן אחר שחשוב למבודד ואותו הוא בוחר.

.6         מתן לגיטימציה לרגשות- דווקא בתקופה שכזו חשוב לתת תוקף ולגיטימציה לרגשות שלנו ושל ילדינו, לעצור ולהגיד לעצמנו או לילדה שבבידוד שזה נורמאלי להרגיש אבודה מבולבלת, כועסת או מתוסכלת. התיקוף מנרמל את רגשותינו, ועוזר לנו לקבל ולא להיאבק בתחושות הקשות שעולות בנו.

.7         משמעות- ביצוע פעולות עבור עצמנו ועבור אחרים שגורמות לנו להרגיש משמעותיים הוא אחד הכלים היעילים והזמינים ביותר שיש לאדם להתמודד עם מצבי לחץ. ככל שאנו מצליחים יותר למצוא ולעסוק בפעילויות המספקות לנו תחושת משמעות תחושת הערך העצמי והמסוגלות עולה, תחושות כגון יאוש ופחד פוחתות ורמת ההנעה שלנו גוברת. אנו ממליצים להציב לנו  ולילדינו יעדים שיספקו תחושת משמעות והנאה. יעדים כאלו יכולים לכלול לדוגמא הכנת אלבום לופה, בנייה בעץ, עידוד של אדם אחר ועוד ועוד.

סיכום

השהות בבידוד היא מאתגרת, ישנם רגעים של מנוחה, רגעים מלאי משמעות ורגעים של איבוד שליטה ולחץ. חוויה לא מוכרת זאת עלולה לבלבל, להבהיל ולהציף. אל מול עוצמת רגשות ומחשבות האלו, ואל מול התכתיבים שנכפים עלינו (בידוד ריחוק וכו'), לעיתים קרובות, אנו נוטים לצמצם את פעילותינו, לאמץ עמדה פאסיבית ומחכים ש"הגל הזה יעבור אותנו".

אנו מאמינים, שבמיוחד בתקופה הזו, עלינו להוביל ולקחת את השליטה שאנו יכולים בחיינו. באמצעות בחירות והחלטות בעלות משמעות עבורנו, דרך פעולות שעוזרות לנו, בחמלה לנו ולאחרים כך אנו מחזירים לעצמנו את היציבות, הביטחון והיכולת לשמר אינטראקציות משמעותיות עם סביבתינו.

ובתקופה זו האחריות אינה מונחת רק לפתחו של האדם המבודד אלא גם על החברים, השכנים והקהילה כולה. אל לנו להתרגל לעובדה שהם מבודדים! עלינו להתקשר אליהם, לקפוץ לביקור בחלון, להיפגש בזום או כל מחווה שתייצר תקשורת שתזכיר לנו ולהם שלמרות הבידוד אנחנו ביחד לפחות בחוויה.

על הכותבים:

 

זוהר כובשי אלדן                                     עמרי בינג

עו"ס MA מתמחה בילד ונוער                                עו"ס MA מתמחה בקשיים חברתיים ותקשורת

פסיכותראפסטית אינטרגטיבית                             מדריך, מנחה צוותים, מנחה הורים ומטפל

טיפול בילדים, נוער, הורים ומבוגרים                      קו-מייסד "מיתר" לטיפול בקשיי תפקוד והתנהגות

תושבת מצפה אביב                                             תושב אשחר