א-לה גוש
  • דף בית
  • לוח נדל"ן
  • מהדורה דיגיטלית
    • גיליון אחרון
    • ארכיון א-לה גוש
  • טורים ומדורים
  • דפי משגב
    • המדריך המודפס
    • טלפונים תושבים
    • מרכז קהילתי משגב
    • ספריה, אשכול הפיס,
    • בית הספר העל יסודי אסיף
    • אזור תעשיה
    • קולחי משגב
  • צור קשר
  • מי אנחנו
  • …
  • דף בית
  • לוח נדל"ן
  • מהדורה דיגיטלית
    • גיליון אחרון
    • ארכיון א-לה גוש
  • טורים ומדורים
  • דפי משגב
    • המדריך המודפס
    • טלפונים תושבים
    • מרכז קהילתי משגב
    • ספריה, אשכול הפיס,
    • בית הספר העל יסודי אסיף
    • אזור תעשיה
    • קולחי משגב
  • צור קשר
  • מי אנחנו
  • …
א-לה גוש
  • דף בית
  • לוח נדל"ן
  • מהדורה דיגיטלית
    • גיליון אחרון
    • ארכיון א-לה גוש
  • טורים ומדורים
  • דפי משגב
    • המדריך המודפס
    • טלפונים תושבים
    • מרכז קהילתי משגב
    • ספריה, אשכול הפיס,
    • בית הספר העל יסודי אסיף
    • אזור תעשיה
    • קולחי משגב
  • צור קשר
  • מי אנחנו
  • …
  • דף בית
  • לוח נדל"ן
  • מהדורה דיגיטלית
    • גיליון אחרון
    • ארכיון א-לה גוש
  • טורים ומדורים
  • דפי משגב
    • המדריך המודפס
    • טלפונים תושבים
    • מרכז קהילתי משגב
    • ספריה, אשכול הפיס,
    • בית הספר העל יסודי אסיף
    • אזור תעשיה
    • קולחי משגב
  • צור קשר
  • מי אנחנו
  • …
ההולכות בשדות (או: מה ההבדל בין שאלה חטטנית לבין שאלה אישית)
ראשי ♦ ללמוד לאהוב ♦ ההולכות בשדות (או: מה ההבדל בין שאלה חטטנית לבין שאלה אישית)
מאי 10, 2018 אין תגובות

ללמוד לאהוב / מלכה פלדשטיין

 

ההולכות בשדות (או: מה ההבדל בין שאלה חטטנית לבין שאלה אישית)

 

חג השבועות מחובר בתודעה שלי, בין השאר, לחוויה של אחוות נשים.
התחושה הזאת שנוצרת לעיתים במעגלי נשים שמותר לדבר על הכול, לשאול הכול ולשתף הכול, בידיעה שהמרחב הוא בטוח עבור כולן; בידיעה שהכוונה של כולן היא תמיכה הדדית וצמיחה.

בקורסים שאני מנחה במיניות נשית מזה כמה שנים, נוצרת קִרבה גדולה בין המשתתפות, עד כדי כך שנשים מרשות לעצמן לשתף פרטים אישיים מחייהן שמעולם לא שיתפו עם איש. חוויות רגשיות עמוקות, מחשבות שבינן לבין עצמן, סודות שמעולם לא היה להם מרחב בטוח להיחשף. באותה נשימה, נשים מרשות לעצמן לשאול שאלות אישיות מאד. שאלות כאלה שבמרחב אחר אולי לא היו מרשות לעצמן לשאול. מכיוון שהיו נחשבות לחטטניות.

בחדשים האחרונים, בעקבות יציאה לאור של ספרי "האמת העירומה של האהבה", התראיינתי למספר תוכניות בוקר בטלוויזיה וכן בתוכניות רדיו. תוכניות הרדיו היו ריאיון אישי של כשעה, ותוכניות הבוקר בטלוויזיה היו שיחות קצרות של מספר דקות (בלשון התקשורת item) עם צוות משתתפות בראשות מראיינת מובילה. אלה גרמו לי לחוויה מטלטלת מאד.
הספר שלי הוא חשיפה מאד אישית של תהליך הבראה ממחלה שהוביל להתבוננות פנימית עמוקה מאד, שבה העזתי לשאול את עצמי שאלות שלרוב אנשים לא שואלים בקול. שאלות על מיניות, על אהבה ועל זוגיות. האם אנו יכולים לאהוב יותר מאדם אחד ולהמשיך לקיים זוגיות אוהבת וקרובה? האם אינטימיות עם אדם נוסף בהכרח תפגע באינטימיות בזוגיות? מדוע אנשים רבים כל כך מקיימים קשרי אהבה בסתר ולא מעזים לשתף את רגשותיהם בשקיפות עם בני זוגם? למה אנו זקוקים כדי שנוכל לחיות יותר בשקיפות רגשית זה עם זו?
אני מעזה לא רק לשאול אלא גם לחקור בחיי האישיים את השאלות שמעסיקות את השיח הזוגי הגלוי. בספרי אני תוחמת את החשיפה כך שלא תהיה "צהובה" אלא תוסיף לקורא התבוננות מעמיקה לתוך חייו שלו.
כשהגעתי לתוכניות הטלוויזיה האמנתי בתום לב שהמראיינות (נשים בדרך כלל) באמת יתעניינו במה שיש לי לומר. במחקר המעמיק שעשיתי, בסיפור האישי שנוגע בקולקטיבי. לאכזבתי התבדיתי. כל השאלות שהופנו אליי היו מה שאני קוראת "שאלות חטטניות" והתבדחויות ציניות. 
"עכשיו שיני הזאבים בבטן האיילה" (רוני סומק). כך הרגשתי.

תמהתי מדוע זה אנשים משחרים לכל פיסת מידע מחייהם האישיים ובעיקר מחדר השינה של אנשים אחרים? ואיפה כאן אחוות האחיות? ומה משרתת החטטנות?

התבוננתי לעומק בשאלות הללו ואז הבנתי משהו שלא הבנתי קודם לכן: כאשר אדם משתף אותנו בחוויית חיים שהיא שונה מזו שלנו, למעשה אנו מתוודעים לצורות חיים חדשות. תפיסות חדשות. אפשרויות שלא חשבנו עליהן. אנו יכולים לשפוט אותן או לבחור להתבונן וללמוד משהו חדש. לא בהכרח כדי לאמץ לחיינו, אלא כדי להרחיב את היריעה. ללמוד משהו חדש גם על עצמנו. לקבל לתוך החברה את המגוון האנושי שבה. להוריד את רמת השיפוטיות והביקורת ולהקשיב לחוויית החיים של האחר כמו אל חשיפה מרגשת ומקרבת. כך נהיה חברה סובלנית יותר שבה אמון הוא ערך יסוד.

אחד הראיונות המעניינים שהיו לי היה אצל ורדה רזיאל ז'קונט ברדיו 103. ורדה הקשיבה, לא תמיד הסכימה יתי, אבל שאלה שאלות ממקום שבאמת רוצה לשמוע תפיסה שהיא שונה משלה אולי. "בואי נסכים שאנו לא חייבות להסכים ונסכים להיות תלמידים נצחיים של החיים", סיכמנו.

מן הריאיון אצל ורדה הגעתי למסקנה שזה לא משנה "מה" שואלים, אלא מה המניע לשאלה. מתעניינים במה שיש לו להציע לעולם.
מה שאני מציעה זו לא אג'נדה ולא תפיסה סדורה. אלא את הלגיטימציה לשאול שאלות. ולקבל את התשובות מתוכנו פנימה. להתחבר אל הלב ולתת בו אמון שהלב יודע להוביל אותנו לחוף מבטחים.
לפעמים יש לנו קולות פנימיים שאנו פוחדים להשמיע אפילו לעצמנו, כי הקשבה להם עשויה לטלטל את עולמנו. לפעמים הגוף מעיר אותנו בתרועות רמות בדמות מחלה.

לפעמים אנו שומעים קולות חיצוניים שמרחיקים אותנו מעצמנו. ולפעמים קולות חיצוניים מזכירים לנו את מי שאנו עמוק בפנים.

יש רגעים בחיים שאנו נקראים לעצור ולעשות בירור פנימי מה מכל מה שמרכיב את חיינו באמת אותנטי ומה אנו מבקשים להשיל. זה הדיאלוג הזה בין הפנים לבין החוץ..

אני מזמינה אתכם למפגש אותנטי וכן עם האמת העירומה של האהבה– ספר הביכורים שלי.
המפגש יתקיים בספרייה האזורית של משגב ביום שלישי 15.5.18 בשעה 20:00

במפגש אחלוק את מסע חיי שייגע במסע חייכם: מחולי לבריאות, מהתפכחות בזוגיות להתפתחות, להעמקת האינטימיות הרגשית, המינית והאותנטיות בזוגיות, להעמקת האהבה.

מסע של השלת שכבות קליפות ומסכות. וגם ממונוגמיה לזוגיות מאפשרת, עם תובנות על מה נדרש כדי שפתיחה לא תפרק אלא תעצים. איך לדבר על נושאים רגישים בתקשורת זוגית?

אתייחס גם למונולוג שלי בספר "ערות" ולהחלטה להיחשף.

אני באה עם הנודע והלא נודע, עם תובנות ועם כל המסתורין שרוצה לפגוש את הידע שלכם ואת השאלות של כולנו.

למי שמעוניין להאזין לריאיון הרדיו אצל ורדה רזיאל הנה הקישור
http://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=HFKDFD&c41t4nzVQ=EH

 

 

« פוסט קודם
פוסט הבא »

השארת תגובה

ביטול

נבנה על ידי אשכול הקמת אתרים

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס