"דווקא" / אלדד גרפונקל

מסע סולו בחורף האיסלנדי
 בעקבות אתגרים בריאותיים

אני אוהב לאתגר את עצמי – זה היה גם לפני שחליתי, והתגבר במיוחד לאחר שחליתי.

לכן, בחרתי באיסלנד כיעד לטיול בגלל הנופים ובגלל תנאי מזג האוויר הקרים והמאתגרים בנהיגה ובהליכה. סִקרן אותי כיצד אתפקד עם מגבלותיי בתנאי הקור.
בשנת 2013, כשאני בשיא פעילותי העסקית והספורטיבית, חליתי ב- CIDP או בשמה העברי, נוירופתיה דלקתית דמיאלינטיבית כרונית. זוהי הפרעה נוירולוגית המאופיינת בחולשה מתקדמת ובתפקוד חושי לקוי ברגליים ובזרועות. בנוסף ובו זמנית חליתי  גם בדלקת מפרקים, ויום לאחר אחד מהטיפולים להחלפת פלזמה, נגרם לי התקף לב כתוצאה מהטיפול. בשיא המחלה לא יכולתי ללכת, לעמוד ולקום מישיבה לעמידה.

מניסיוני ומניסיונם של חולים אחרים ומהמידע שיש לי, הקור אינו משפיע לטובה על מחלות נוירולוגיות, וזאת הסיבה שבחרתי דווקא באיסלנד.

ההיערכות לנסיעה

לקראת הנסיעה ערכתי מחקר באתרים שונים ובקבוצות פייסבוק בארץ ובחו"ל, ובניתי לי מפת מקומות שאליהם אני רוצה להגיע.
כחלק מההיערכות שלי השאלתי וקניתי ציוד שמתאים לשטח ולתנאי מזג האוויר, והתארגנתי על ציוד רפואי שייתן לי כיסוי למגוון רחב של מקרים, כדי שאוכל להיעזר בו על פי ניסיון העבר ממקרים של החמרה במצבי.

נפגשתי מספר פעמים עם רופאת המשפחה שלי בקופת חולים הכללית  – ד"ר רווית כהן בן נון, ויחד הכנו רשימה של תרופות ועזרים. הרוקח מוואפק יעץ לי באיזה חומרי חבישה, קיבוע ומשחות להצטייד, וידעתי שלכל דבר ועניין אני יכול לקבל תמיכה טלפונית מד"ר רווית (חשוב מאוד).

התכתבתי עם משרד הבריאות באיסלנד שהנחה אותי מה עליי לעשות על מנת שאוכל להביא עימי קנאביס רפואי ברישיון.

היציאה לדרך

יצאתי לדרכי ב- 25.2.2020 בטרם הקורונה תפסה את העניין הציבורי. מכיוון שאין טיסות ישירות, טסתי דרך אמסטרדם, שם ישנתי לילה אחד וביקרתי בבית אנה פרנק ובמוזיאון הצמוד אליו. עבורי זה היה אירוע מרגש מאוד וקשה.
למחרת בערב נָחַתִּי ברייקיאוויק בירת איסלנד. עוד מהאוויר ראיתי את הלובן שמכסה כמעט כל חלק באי. באמצעות תחבורה ציבורית הגעתי להוסטל שהזמנתי מראש ל-2 לילות. זה היה המקום היחיד שבו הזמנתי לינה מראש, מכיוון שלא רציתי שהזמנה מראש תקבע את קצב ההתקדמות שלי מסביב לאיסלנד. בחורף הכבישים נסגרים לעיתים קרובות ורציתי גם למנוע מצב שאני מזמין מקום לינה ושאיני יכול להגיע אליו. מאותה סיבה לא רכשתי כרטיס טיסה חזרה לארץ.
לאחר 3 ימים שכרתי רכב 4X4 שהזמנתי מראש, לא רציתי לשכור רכב מייד עם הגעתי, כדי להשתמש בתחבורה ציבורית, להכיר את עיר הבירה ולהתחיל להתרגל למזג האוויר שבחוץ.

קור וקורונה

מזג האוויר בתקופה שבה הייתי באיסלנד (5 שבועות) היה חורפי ומאתגר. מסלולי הליכה מושלגים וקפואים מלווים ברוחות חזקות, נהיגה על כבישים מכוסי שלג וקרח ולעיתים שינוי בתוכניות בגלל כבישים שנסגרו או לפתע נפתחו. זקני איסלנד לא זוכרים חודש מרץ כל כך חורפי מזה 25 שנים!
באחד הימים נהגתי 8 שעות רצוף במדבריות השלג והקרח, כשמידי פעם אני ממתין למפלסת שתפנה את הדרך. במשך הנהיגה הרצופה הנ"ל פגשתי פחות מ-20 רכבים.
בשבוע הראשון פגשתי הרבה תיירים ואף חילצתי 6 מכוניות שנתקעו בשלג, ופעם אחת, ברגע של שטות, נתקעתי בעצמי. ככל שהתקדמתי צפונה בהיקפה של איסלנד וככל שהקורונה עלתה לכותרות, פגשתי פחות ופחות תיירים. בשבועיים האחרונים למסעי היה נדיר לפגוש תיירים. ישנתי בהוסטלים, בבתי הארחה ובמלונות שאני הייתי הדייר היחיד או הכמעט יחיד בהם. גם באטרקציות השונות שהגעתי בהמשך הדרך כבר לא היו תיירים. הגעתי לשמורה מאוד מפורסמת ומתוירת ופגשתי שם את פקחי השמורה המשועממים וצחקנו על כך שאני התייר האחרון באיסלנד.

מסעות רגליים – "אני נוהג להקשיב לגוף שלי, אבל לפעמים אני דורש ממנו להקשיב לי"
מלבד הנהיגה (למעלה מ- 4500 ק"מ), מסעות הרגליים היו עבורי חלק חשוב במסעי. צורך הצעידה על קרח ועל שלג דחוס רכשתי במקום דוקרנים המתלבשים על סוליית הנעליים, כדי למנוע החלקה. מקלות הליכה הבאתי איתי מהארץ.

אחד השילובים היפים באיסלנד שאהבתי אלה המעיינות המינרליים החמים בלב אזורים קפואים. בחוץ הטמפרטורה יורדת ממינוס 10 מעלות לעיתים עם רוחות ערות, והמים הם בטמפרטורה של כ-40 מעלות.
מסע ראשון של כ-5 שעות עשיתי לעבר מפל קפוא, כשההליכה חייבה צעידה בשלג עמוק, על סלעים, בקרח ובקרח שביר שנחל זורם מתחתיו. בתחילת המסלול פגשתי זוג תיירים שסיפרו לי שהלכו רק קטע של המסלול בגלל שהוא אינו עביר, דבר שכמובן אתגר אותי יותר.

עד המקום שאליו הם הגיעו היו לי "סימני דרך" היכן לצעוד בשל העקבות שהותירו. השילוט הרשמי קבור עמוק בשלג. מעבר למקום זה גיששתי את דרכי לעבר המפל הקפוא באמצעות מקלות ההליכה ששימשו כדקר, על מנת לבדוק שאין חללים בשלג ושהקרח מספיק חזק.

אחד הקשיים הנובעים מהמגבלות שלי היה הדילוגים מנקודה לנקודה או מסלע לסלע, מכיוון שרגל ימין שלי חלשה משמעותית מרגל שמאל. נאלצתי לבצע פעולות לולייניות ולהתארגן כך שרגל שמאל תוביל אותי תמיד (כמעט). בכל זאת, שברתי פעמיים את הקרח ונאלצתי לטבול מעט במים הקפואים. הגעתי עד סמוך מאוד למפל כשקיר קרח מפריד בינינו. הבנתי שטיפוס עליו עם הציוד שיש לי הוא סיכון מיותר.
נהניתי מהצעידה לבד בשקט ובנוף המדהים של הקניון הצר, הקפוא והעמוס נטיפי וזקיפי קרח עצומים. לשמחתי לא ירד שלג באותו זמן כך שאת הדרך חזרה עשיתי ביתר קלות על פי העקבות שלי.

בבוקר שקדם למסע הנ"ל התעוררתי עם גב תפוס ועם עוד מקבץ כאבים. אני נוהג להקשיב לגוף שלי, אבל לפעמים אני דורש ממנו להקשיב לי, כך היה באותו בוקר.

 

"הוצאתי לעצמי כרטיס צהוב"
מסע מאתגר נוסף שעשיתי כלל צעידה של כ-10 ק"מ, רובו בשלג עמוק, על מנת להגיע לאזור מפלים יפה. המסע היה מאוד מעייף. בנקודה אחת פגשתי זוג גולשי סקי ובנקודה אחרת זוג צלמים, ומעבר לכך הייתי כל הזמן לבד. המסע הנ"ל היה בטמפרטורה של 12- מעלות.

כשסיימתי את המסלול, כשאני קרוב לאפיסת כוחות, ישבתי באוטו והוצאתי לעצמי כרטיס צהוב על ההגזמה של מאמץ היתר. בהמשך היו פעמים ששיניתי תוכניות בגלל חולשה שתקפה אותי (אופייני ל- CIDP).
ביקרתי בעשרות מקומות יפים מבחינת הנוף והמבנה הגיאולוגי. כמעט כל לילה ישנתי במקום אחר. רכשתי בסופרמרקטים מזון שמתאים לי ובישלתי בעצמי. אני טבעוני ונמנע (מרצון) מגלוטן.

 

"התקדמתי אלפי ק"מ אבל הייתי בסוג של בידוד"

ככל שחלפו הימים הגיעו אותות הקורונה לאיסלנד. המוזיאונים נסגרו, הבריכות הציבוריות עם המים הגיאותרמיים, בריכות שהן נשמת אפם של המקומיים, נסגרו גם הן. בסופרמרקטים  הקפידו על לבישת כפפות ושימוש בחיטוי ידיים, אבל לא היה סגר והייתה תנועה חופשית, כך שבפועל התקדמתי  אלפי ק"מ ובעצם הייתי בסוג של בידוד.

תוך כדי תנועה שלי פחתו הטיסות בעולם והגעה חזרה ארצה הייתה כרוכה בהחלפת טיסות רבות ובמסלולים ארוכים של למעלה מ-24 שעות, דבר שהיה גורם לי לחשיפה רבה לאנשים אחרים, ואני, כאמור, חבר מועדון במספר מחלות רקע.

פניתי לחדר המצב של משרד החוץ שהפנה אותי לשגרירות ישראל בנורבגיה. שגרירות זו מטפלת גם באיסלנד. אשר אלקובי, עובד השגרירות, לא חסך מאמץ לאתר עבורי דרך לחזור לארץ והתקשר אליי מספר פעמים ביום כדי לעדכן אותי ולשאול למצבי.

אשתי נתנה לי גב ותמיכה לכל המסע הזה. שיתפתי אותה בשיקוליי להישאר באיסלנד עד שהקורונה תירגע, אבל עודכנתי על טיסת חילוץ של ישראייר מלונדון בתאריך  5.4.2020  בערב. הזמנתי כרטיס לטיסה שהתמלאה מהר. כדי להגיע ללונדון רכשתי כרטיס לטיסת "בריטיש ארווייס" לאותו בוקר של הטיסה ארצה, אבל פחות מ-24 שעות לפני הטיסה קיבלתי הודעה שבדומה לרוב הטיסות, גם הטיסה הזאת בוטלה. מייד רכשתי כרטיס לחברת התעופה של איסלנד גם לאותו בוקר. המראתי ללונדון משדה תעופה ריק, חוץ מהטיסה שלי כשבמטוס היו מעט נוסעים – אולי 15% מתפוסתו.

 

"אזור הנוחות שלי הוא יציאה מאזור הנוחות והשגרה"
נָחַתִּי בלונדון בשדה התעופה "היתרו". שדה התעופה היה שומם. משם חציתי את לונדון  דרך מרכזה  באמצעות מספר רכבות לשדה התעופה "סטנסטד". הרכבות ותחנות הרכבת היו שוממות ובדרך נתקלתי במספר אנשים בודדים. ב"סטנסטד" פגשתי ישראלים לראשונה, לאחר 5 שבועות. הטיסה לארץ הייתה במטוס מלא לחלוטין. עם הנחיתה בארץ עלו על המטוס אנשים ממשרד הבריאות ומהצבא, והורידו אותנו בקבוצות של 20 נוסעים בכל פעם לבדיקת חום ולתשאול לגבי אפשרות לבידוד ביתי. מי שלא נתן תשובות מספקות או שבחר מרצונו, הועבר לבידוד במלונית. אותי ליוו למונית שלקחה אותי הביתה לבידוד מוקפד של שבועיים – מעבר חד מהחופש ומהמרחבים של איסלנד אל סגר מוחלט.

המסע, מבחינתי, היה מוצלח מאוד – עם הרבה ספונטניות, נהניתי לעמוד באתגרים, ליהנות מלהיות לבד, מהחופש, מהמרחבים ומהנופים. חידד לי את שידעתי על עצמי: שאזור הנוחות שלי הוא יציאה מאזור הנוחות והשגרה.
אני אוהב מאוד להיות בבית עם אשתי ועם המשפחה, אבל אוהב גם את הלבד.

המוטו שלי: לנצל כל רגע שפוי של הגוף.

***

הכותב אלדד גרפונקל (60) נשוי+4, תושב רקפת. מאמן אישי וזוגי לאנשים בעקבות אתגרים בריאותיים.מתנדב במר"ב משגב לליווי חולים במחלות מסכנות/משנות חיים.
Eldad.Garfunkel@gmail.com
http://yourcoach.top/