להסתכל לטבע בעיניים – להציל קרפדות מטביעה
רגע לפני ריקון בריכת יסעור אשר הפכה לשלולית חורף ארעית, אספתי איתי צוות חילוץ מהטובים שהיכרתי – את ילדיי: בני 3, 7 , ו-11 ויצאנו למבצע הצלה של קרפדות וצפרדעים, מבצע כזה שלדורה ולדייגו יש עוד הרבה מה ללמוד מאיתנו.
עם כניסת רוחות הסתיו וסיום עונת הרחצה הרשמית של ההולכים על שתיים, מתבצעת החלפת משמרות בלתי רשמית. הגשמים הראשונים נותנים את האות למאות קרפדות ואילניות לקפץ פנימה אל תוך הבריכה, זאת שעד לא מזמן קיפצו בה ילדים. קרקורי האהבה נשמעים בכל רחבי הקיבוץ וזמן קצר אחר כך נמלאת הבריכה באלפי ראשנים שמתחילים במרוץ כנגד הזמן. זה לא זמן להיות מפונקים. הראשנים ניזונים מיצורים מיקרוסקופיים השוחים לצידם – פלנקטון, דפניות, אצות, ולמעשה כל חומר אורגני הקיים בסביבה. הקסם מתחיל כמה שבועות לאחר מכן. בתחילה מגיחות הרגליים האחוריות ואז הקדמיות ולפתע מתרחש הנס והראשן הופך לצפרדע או לקרפדה קטנה שכל גודלה כציפורן.
כילד הוקסמתי ממראה הצפרדעונים הקטנים, הבאתי אותם לביתי כראשנים ובחוסר תשומת לב חלקם החל לקפץ בסלון. אימי כבר הייתה רגילה לכל אותם יצורים שהסתובבו ברחבי הבית – אוגרים, נחשים, גוזלים אבודים – ונהגה בסלחנות, כמו פיצוי אין סופי על העובדה שלא הייתה מוכנה להכניס כלב הביתה.
הבריכה הזו אינה מתייבשת. מימיה נשאבים לביוב ואיתם כל אותם יצורים חסרי מזל. חלקם אינו מספיק להשלים כלל את גלגולם ולהפוך לקרפדה או לאילנית, אך יש ביניהם גם קרפדות קטנות שפשוט מִנהל התשתיות לא יידע אותם בעניין ריקון הבריכה ואלה נותרות בתוכה, שוחות וצוחקות עד הרגע שבו המשאבה נפתחת וגורלם נגזר.
הפעם החלטתי להתערב, לפחות בצורה סמלית ובעיקר חינוכית, ואספתי יחד עם ילדיי כמה שיותר מהיצורים המקפצים האלה. חדורי מוטיביציה ורשת דגים לאקווריום אספנו קרפדות וצפרדעים אל תוך דלי שטיפה ומשם והעברנו אותם אל בריכות המים אשר מאחורי הקיבוץ. נזכרתי בסיפור על אותו זקן המשוטט לאורך החוף האטלנטי ומחזיר כוכבי ים אשר נפלטו לחוף, חזרה למים. כשנשאל מה שווים מעשיו הרי יש עוד אלפים מהם הכלואים בחוף, הישיר הזקן מבט אל כוכב הים שהחזיק בידו ואמר: "בשביל הכוכב הזה זה הרבה", ואז החזיר אותו חזרה למים.
אל תטעו, אנחנו צריכים את דו החיים יותר מאשר הם אותנו. אלה נחשבים מדבירים ביולוגים המחסלים יתושים וזבובים, ובכך מקטינים את הצורך בריסוס מקווי מים.
בישראל יש כ-6 מינים של דו-חיים. האחרון שבהם, עגולשון שחור הגחון, נחשב לנכחד עד למציאתו המרעישה לפני מספר שנים באגם החולה. על פי הערכה יש כיום כ- 6000 מינים של דו-חיים המוכרים למדע, ורבים מהם מצויים על סף הכחדה. עד כה נכחדו כ- 113 מינים ויותר מ- 40 מינים לא נראו משנות ה- 80 של המאה ה-20. לרוב, יצורים ריריים אלה אינם יוצרים אמפטיה כפי שמצליחים, למשל, ליצור דובי הפנדה הנעלמים בסין, או הגורילות בערפל של דיאן פוסי, ולכן העלאת עניין שימורם לסדר היום הציבורי אינו פשוט. לאושרנו, עדיין ישנם מינים של דו-חיים אשר יוצרים תהודה בזכות יופיים. מינים אלה הופכים למעין נושאי דגל בשימור הדו-חיים, על אף שלא בהכרח הם עצמם מצויים בסכנת הכחדה, כך הדבר באשר לצפרדע העצים אדומת העיניים היפהפייה Agalychnis callidryas ממרכז אמריקה ומדרום אמריקה, אשר תמונותיה מעטרות כמעט כל כתבה העוסקת בנושא, אך היא עצמה נחשבת למין יציב למדי ואף מגודלת בבתים רבים כחיית מחמד.
כילד, רציתי להיות גיבור. לא מהגיבורים של הקומיקס עם הכנפיים והתחתונים, אלא גיבור שמשתלט על איזה שודד זקנות או משהו כזה, ואז יצלמו אותי לטלוויזיה והחברים בכיתה ישתגעו מקנאה. הייתי מריץ סרטים בראש, איך אגיד שעשיתי את מה שכל אחד אחר היה עושה במקומי, וככה צובר לזכותי עוד קצת נקודות על הקטע של הצניעות.
אך מה לעשות? עד היום, פעולות ההצלה שלי הסתכמו בהשבת גוזלים חזרה לקן, בעזרה לשבלולי גינה לחצות את הכביש, בהעתקת צפרדעים לשלוליות ונחשים לשדה. אני הגיבור שלהם כנראה. כל כך חבל שאין להם טלוויזיה להראות את זה.
***
אלון מאיר : בעל תואר שני בניהול משאבי טבע וסביבה, סופר ומרצה בחוגי בית וכנסים שונים על הטבע הישראלי. אתם מוזמנים לבקר באתר הבית : Alonmeir.co.il
לסרטון חילוץ הצפרדעים