שנה לפרוץ משבר הקורונה

בדצמבר 2020 שמענו משהו על נגיף בסין. כעבור חודשים ספורים התברר שהנגיף הגיע גם אלינו, ובאמצע מרץ 2020 נסגרה לראשונה מערכת החינוך.

רבות נכתב ונאמר על ניהול החינוך במשבר הזה, על התנהלות קבינט הקורונה ועל דרך קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל.

אנחנו באגף חינוך, כחלק מהמועצה, עשינו את המיטב על מנת להבין את המתווה, לקרוא את המציאות בשטח ולתווך את ההחלטות למציאות אפשרית במערכת החינוך שלנו.

האחריות כולה עלינו אך הסמכות לא אצלנו. היו ניסיונות רבים של השלטון המקומי להסביר את הקושי להחיל החלטות ארציות על מגוון רחב כל כך של רשויות ואוכלוסיות בתוך אותה רשות. הצלחנו להשפיע הרבה פחות ממה שרצינו, ועדיין הרחבנו את המתווה וצמצמנו אותו, על פי שיקול הדעת של המנהיגות החינוכית של משגב ככל יכולתנו.

בניסיון להזיז את המבט מהחדשות, מהתסכול והקושי, הצעתי למנהלות בתי הספר לשתף קצת איך הדברים נראו ונראים מבפנים, מהזווית של הצוות החינוכי ושל הילדות והילדים.

את הכפפה הרימו שלוש מנהלות: אליה זריהן מבית ספר הרכס, ויקי בונדר מבית ספר הר גילון ואילנה זהר מבית ספר הר שכניה.

להלן דבריהן:

 בית ספר "הרכס" 

"אם לא נאט , לא נביט, לא נשים לב לפרטים, לא נגיע לארץ חדשה" ( שלמה ארצי).

תקופה זו של חוסר וודאות ומציאות משתנה מצריכה מאתנו, אנשי ונשות החינוך, התאמות ושינויים רבים.

זו תקופה מאתגרת שכול תיעוד שלה נשמע כמו טיוטה למופע סטנד אפ: ילדים וילדות בכתה א' מגיעים/ות ביום הראשון לבית הספר ללא אפשרות לחלוק עם הוריהם את החוויה לאורך הבוקר, אותם הילדים והילדות, ילמדו חודש בכיתה ואז יצאו ללמידה מהבית, יחזרו ללמוד בקפסולות – שזה אומר חצי כיתה ובעיקר עם ילדי היישוב, ואז נחזור ללמידה בכיתה מלאה ושוב נצא ללמידה מהבית ולסגר, ונחזור כאילו לא קרה דבר, עם מסכות /בלי מסכות. ועברו רק שישה חודשים ו 56 ימי למידה בבית הספר.

אנו, צוות הרכס, יצרנו לעצמנו בבית הספר אי של שפיות ויציבות.

במטרה לאפשר לילדות ולילדים מינימום של שינויים קיצוניים, שמרנו על צוותים קבועים לכול שכבה, על מנת ליצור עקביות והמשכיות של תהליכים.

בחרנו לעצמנו להלך באי שלנו באיטיות, לנקות את רעש הסביבה ולשים לב שאנחנו באמת שמים לב לפרטים, לילדים/ות שקשה להם, לאלה שצריכים שיחה אישית/ מרחב למידה אחר, לאלה שהזום היה אמצעי הלמידה המדויק ביותר עבורם ולכאלה ש"הכל חוץ ממסך"…

ההאטה הביאה אותנו לדייק ולזקק את העשייה שלנו, לבחור מה חשוב, להתאים למה שאפשר, להיות יצירתיים בתוך קשת המתווים (ירוק, סגול ..) ובעיקר לדאוג שלא פספסנו אף אחד/אחת.

אנו בבית ספר רכס לומדים בתקופה הזאת להביט: להביט לילדות ולילדים בעיניים ולראות את שעל ליבם, לראות קבוצת עוגן כקבוצת כוח לתמיכה ולהנאה. להשתמש במבט ככלי לאבחנה ולקשר.

 

מיומנו של אליף(א')

חג האחד בספטמבר הגיע ,התלבשתי בחולצה לבנה

הגעתי אל שער הרכס והבנתי שאמא/אבא  נשאר/ת בחניה.

לרגע היה לי קצת עצוב וקצת מפחיד,

אני חדש ולא מכיר אף חברה או ידיד.

לפתע הרגשתי יד חמה ורכה  אוחזת בידי .

ידה של המחנכת שלי שמחייכת ועומדת לצידי.

יחד צעדנו בשביל החגיגי והמקושט אל עבר הכיתה.

בחנתי כל כיסא ,שטיח, משחק ואפילו את הפח שבפינה.

עבר חודש ואני מכיר כבר את השמות של כל הילדים והילדות בקבוצה.

אני יודע מה סדר היום, מתי אוכלים, מתי לומדים ומתי ההפסקה.

ועד שהתרגלתי הודיעו בחדשות שמעכשיו לומדים מרחוק.

כולנו ידענו שזה יהיה קשה, אבל המבוגרים אמרו שחוק זה חוק.

ועד שהבנתי איך פותחים מצלמה ומה זה מיוט ורקע

חזרנו ללמוד בקבוצות שאינן כיתת הקבע.

למדנו כך כחודש ודי התרגלתי לקבוצה החדשה

המחנכת שלי נשארה וזה היה כיף אבל היו חסרים ילדים בכיתה.

בוקר אחד הודיעו שממחר חוזרים ללמוד כל הקבוצה

הרגשתי איך אני מתמלא בשמחה ומחכה למחר בציפייה גדולה.

המשכנו ללמוד לחקור ליצור והרגשתי ששוב הקרקע יציבה.

ואז בחודש שעבר בערב הודיעו על סגר ולמידה מרחוק.

קיוויתי שהפעם זה יהיה פחות ארוך, שוב צריך להתרגל ולשנות.

בשבוע שעבר חזרנו ללמוד עם החברים והחברות בקבוצה

הייתה התרגשות גדולה, כאילו שוב נפתחה השנה.

במפגש העוגן כשהמורה אמרה לעצום עיניים ולהביע משאלה,

אני עצמתי חזק חזק וקיוויתי שהמשאלה שלי תתגשם.

בבקשה אני רוצה להגיע לבית הספר עד סוף השנה, לא אכפת לי מי אשם.

אני רוצה לחבק את המחנכת בבוקר, לשחק עם החברות והחברים.

אני רוצה לטפס על העצים ביער ולעזור לחבר לידי לפתור תרגילים.

אני חושב שהתנסיתי השנה בהמון צורות של למידה,

אז אם אפשר אני מביע משאלה: לשפיות וליציבות עד סוף השנה.

 

בית ספר יסודי גילון 

בבית ספר "הר גילון" ישנה כיתת תקשורת ושמה כיתת "ארז", המונה שישה תלמידים.ות בגילאי 10-12. תלמידי.ות הכיתה עמלו קשות במהלך החודשים האחרונים על הכנת מנדלה קבוצתית. חומרי הגלם בהם השתמשו היו ממוחזרים, למשל אבני זכוכית בגדלים שונים ודיסקים. הכנת המנדלה התקיימה במסגרות שונות: כיתה שלמה, זוגות וייחידנית, כשלכל מסגרת צורף איש צוות או קומונר. הדגש בעבודה הושם בעיקר על התהליך ופחות על התוצר (לא ידענו איך המנדלה תיראה עד לסיום). בתהליך היצירה המשותפת עסקנו בתכנים של תקשורת, שיתוף פעולה, גמישות ופיתוח יצירתיות.

 

 

 

ברגע שחזרנו מהסגר השני תלמידי שכבה ו' עבדו על "חותם סביבתי"

והכינו מסלולי קפיצה ומשחק עבור כלל תלמידי בית הספר. זה חותם  מקסים שמשמש ללמידה ולהנאה ברחבי בית הספר.

 

 

 

 

אנו נמצאים.ות בתקופה מאתגרת של הלמידה מרחוק. לגיוון הלמידה נערכות סדנאות יצירה, לבחירת התלמידים,  פעם עד פעמיים בשבוע, ספורט, יצירה ואפייה. רוב הסדנאות מתקיימות בימי חמישי, וכל שבוע מוחלפים התכנים והיצירות. במהלך הסדנאות התלמידים.ות מכינים יצירות יפות לבית, שלב אחר שלב, עם צוות הלימוד. בסדנאות האפייה התלמידים.ות אפו יחד עם המחנכות מטעמים שונים לשבת, מלוחים ומתוקים. הייתה חוויה מהנה וטעימה.

 

 

 

 

בית ספר הר שכניה 

מתקרבים לרחוק

מיד עם פרוץ המגיפה התכנסנו: צוות הר שכניה בהנהגת המנהלת דר' אילנה זהר, צוות הפרט והצוות המוביל, לבנות תכנית המאפשרת מחד למידה רצופה, ומאידך מאפשרת לנו לראות את הקשיים והמצוקות ונותנת מענה חברתי לכיתות השונות.

את התכנית גיבשנו ע"פ עקרונות הפעולה המלווים את העשייה החינוכית שלנו, בהתאמה לתקופה.

משק סגור: אוטונומיה שכבתית לשימוש במשאבים (שעות, כח אדם ותקציב) בתכנון הלמידה

התנאים הפיזיים בבית הספר – המרחבים השונים הותאמו ואפשרו את חלוקת כל הכיתות לקפסולות. בכל כיתה הוצבו מתקני חיטוי ידיים ומגבונים ונשמרו כללי ניקיון לאורך כל היום תוך הקפדה על עטיית מסיכות ושמירת מרחק ע"פ הוראות משרד הבריאות. כמו כן נבדקו מידי יום הצהרות הבריאות דרך אפליקציית סקולי והיוו תנאי כניסה לכיתה.

ארגונומיה פדגוגית: התאמת הסביבה הלימודית, הפיזית והאנושית

נבנתה מערכת מותאמת ודינאמית, המבוססת על כל חברות הצוות: כל המורות המקצועיות הפכו למחנכות עמיתות והמחנכות לימדו גם הן שיעורים מקצועיים. זאת תוך תמיכה והפרייה הדדית. לכל קפסולה הוצמדה מחנכת קבועה שפתחה את יום הלמידה וסגרה אותו עם כל תלמידי הקפסולה, כדי ליצור שגרה קבועה ותחושת שייכות וביטחון.

מאילוץ להזדמנות: שינוי בסדירויות, מבנה קבוצות הלמידה, מבנה יום הלימודים, מיקוד במיומנויות ניהול חיים.

עם המעבר לסגר וללמידה מרחוק, שעות הלימוד בכל שכבת גיל כללו תמהיל של  למידה סינכרונית וא-סינכרונית. מכיוון שהצוות והתלמידים מיומנים בלמידה מרחוק, הלמידה התנהלה ע"פ מערכת שעות ידועה מראש תוך שימוש בגוגל קלאס רום לניהול הכיתה והתקשורת. כמובן נעשה שימוש באתרי משרד החינוך, בספרים מקוונים וגם באתרים חינוכיים כגון אופק, ישומטיקה, בריינפופ מט"ח ועוד… 

המחנכות הקפידו על שמירת סדר יום ואיזון של שעות סינכרוניות וא-סינכרוניות. דגש מיוחד הושם על למידה בקבוצות קטנות ועל השאיפה להגיע ולראות את כל התלמידות והתלמידים ולקדם אותם גם באופן אישי דרך שיעורים פרטניים.

אנו מוצאות כי הקפדה על קשר יומיומי עם התלמידים, בפתיחה וסגירת יום הלימודים ובמסגרות הלמידה הנוספות, לצד למידה במסגרות קבוצתיות קטנות וביחידות זמן קצרות, נתנו מענה נכון ואפקטיבי לתקופה מאתגרת זו.

דגש נוסף דרכו הגענו אל התלמידות והתלמידים שלנו היה דרך שילוב היבטים הפגתיים וחברתיים: שיעורי כישורי חיים ושיעורי מפתח הלב.

הרצאות חיצוניות של הורים וקרובי משפחה מתנדבים בתחומי תוכן שונים עוררו עניין ויצרו תחושת שייכות – כפר גלובלי שבו כולם נותנים יד ושותפים לחינוך.

מחנכות רבות הוסיפו שיעורי העשרה מתחומי העניין האישיים שלהן, וכך זכו התלמידים.דות לשיעורי בישול, יצירה, שיעורי שפות חדשות כגון רוסית או סינית ועוד. 

כמו כן הגיעו המחנכות לביקורי בית אישיים או נפגשו עם תלמידות ותלמידים בקבוצה בשטחים פתוחים.

ימי ההורים – התקיימו אף הם בזום ואפשרו למחנכת להגיע ל"ביקור בית וירטואלי". הם הסתיימו במשובים חיוביים מכל הצדדים.

לסיכום, מהלימון עושים לימונדה – ושלנו טעימה ובריאה במיוחד!

רק בריאות…

 

עד כאן דבריהן של מנהלות בתי הספר שעשו, כמו העמיתים והעמיתות שלהם.ן, ימים ולילות במאמץ לשמור על שגרה בתוך הכאוס שמסביב ולראות את הילדים ואת הילדות.

זהו משבר לא פשוט שבו לא רואים את הסוף, למרות שבכל פעם נדמה שעוד רגע זה נגמר. זה יוצר שחיקה גדולה אצל הצוותים החינוכיים, שחלקם.ן מתמודד גם כהורים לילדים.ות צעירים.ות שגם המסגרות שלהם.ן פועלות מרחוק.

מנהלי ומנהלות בתי הספר ראו לאורך הדרך את הצורך לשמור על אנשי ונשות הצוותים, לשמור על קשר אישי ולראות ככל האפשר גם את הצרכים האישיים שלהם ושלהן.

ולמרות על האמור לעיל, אני בטוחה שלא כל הצרכים נענו, ולכן אם יש לכם ההורים הערה, הארה או הצעה לשיפור, מנהלי ומנהלות בתי הספר והצוותים החינוכיים ישמחו מאוד אם תפנו אליהם.ן ותדברו איתם.ן ישירות.

אני מבטיחה שכל פנייה תענה בתשומת לב ועם רצון אמיתי לשפר ולהשתפר.

אשמח גם אם תמצאו לנכון להגיד מילה טובה לאיש או אשת צוות שכן נתנו מענה נכון וגרמו לחווייה חיובית.

כתמיד, אשמח לתגובות, נועה.