מבט מפוכח על הגיל הרך / אושרה וקסלר

"גם בחשיכה הכי גדולה ניתן למצוא את האור"

הילדים שלנו הם האור שלנו.

לעיתים האור גדול וחזק וצובע את כל הבית בצבעי צחוק, אהבה, משפחתיות ויחד.
לעיתים האור הולך ומתעמעם ובקושי נראה כי הוא מתכסה בכעס, בתסכול, בעייפות ובחוסר אונים. כשזה קורה, החשיכה משתלטת ואנחנו לא מצליחים לראות את האור.
זוג הורים הגיע אליי כשהשניים עייפים ומותשים. כבר כמעט שנתיים הם אינם ישנים. הלילות צבועים בחשיכה גדולה ולא בגלל שאין אורות בבית, להיפך, במהלך הלילה הרבה אורות נדלקים:
האור במסדרון כי צריך להחזיר בפעם העשירית את הילדה למיטה.
האור בחדר כי הילדה צורחת ומשתוללת.
האור בסלון כי צריך לנתק אותה מהחדר ולנסות להרגיע אותה.
האור של הטלוויזיה כי הם כבר ממש לא יודעים מה לעשות.
האור במטבח כי אולי בקבוק יעזור לה ואולי היא רעבה.

אבל הם מתנהלים בעלטה, בבלבול, הם מנסים כל מיני דברים והמצב הולך ומסלים.
גם הילדה מבולבלת. איך יכול להיות שההורים הכול יכולים אינם מצליחים לעזור לה?
היא עייפה, היא רוצה לישון והיא אינה יודעת איך.
פעם היא ישנה עם אימא ואבא, אחר-כך היא עברה למיטה של גדולים ואימא ישנה יחד איתה. ככה הן נרדמות– כשאימא מלטפת אותה ונוגעת בה.
אימא חוזרת למיטה שלה באמצע הלילה והילדה מתעוררת בודדה ומפוחדת ודורשת שיחזרו אליה. הם כועסים עליה והיא אינה מבינה למה. היא מאוד רוצה לישון עם אימא, כי ככה היא רגילה, ככה היא מכירה.

"אנחנו עייפים", הם אומרים בלֵאות "לא מתפקדים בעבודה, לא כזוג ובטח כבר לא בלילה מולה. מה היא צריכה מאיתנו? איך אנחנו יכולים לעזור לה ולנו?"
אני מאמינה ששינוי נעשה בהדרגה– בכל פעם צעד קטן. ההורים הם אלו שמובילים את התהליך יד ביד, בחמלה וסבלנות.

בדיוק כמו בחנוכייה, שתחילתה בנר אחד, אור קטן. השָׁמש זז ממקומו כדי להדליק את הנר הקטן וחוזר לעמוד בסמוך אל הנר הקטן שדולק מעכשיו בכוחות עצמו. וכך מדי ערב – השָׁמש מדליק עוד נר ועוד נר, עד שהוא מגיע לחנוכייה עם 8 נרות דולקים המפיצים אור גדול, כשהוא בראשה.

הילדה מבקשת ביטחון. כשהיא נרדמת עם אימא היא מרגישה בטוחה ובכל פעם שהיא מתעוררת היא מבקשת את הנוכחות של אימא. אי אפשר דרוש ממנה אחרת.
המטרה של ההורים היא ללמד אותה ולאפשר לה לנכס לעצמה כלים, כך שהביטחון יגיע ממקום פנימי ולא מתלות חיצונית.

ובחנוכייה שלנו, לכל נר יש תפקיד:
הנר הראשון הודלק כשההורים הקפידו על שעת השכבה המותאמת לגיל הילדה.
הנר השני הודלק כשהם חוו טקס שינה מובנה, נעים ומרגיע.
הנר השלישי הודלק כשאימא המשיכה לשהות לידה אך לא בתוך המיטה.
הנר הרביעי הודלק כשאימא חיבקה והרגיעה כשקשה ולא התערערה יחד עם הילדה.
הנר החמישי הודלק כשהילדה כבר לא קמה מהמיטה אלא קראה להורים במהלך הלילה.
הנר השישי הודלק כשהילדה קיבלה חיזוקים ועידוד כשהצליחה, וגם כשהצליחה פחות.
הנר השביעי הודלק כשהילדה התעוררה רק פעם אחת בלילה.
הנר השמיני הודלק כשהילדה ישנה כל הלילה.

נר ועוד נר, צעד ועוד צעד והלילה נצבע באור גדול, באור טבעי רגוע ונכון.

אני מאחלת חג חנוכה שמחה למשפחת משגב, לימים וללילות מלאים באור.