מבט מפוכח על הגיל הרך / אושרה וקסלר
"לא רוצה לתת נשיקה!"
הגיעה תקופת החגים וסביבה יש הרבה תכונה והתרגשות: איפה חוגגים, מי מביא מה, אילו מתנות נקנה ומה לובשים, כשהמטרה היא שמחה, איחוד ומשפחתיות.
כשאני משוטטת קצת אחורה בזמן, אולי הרבה אחורה כשהייתי ילדה קטנה, אני זוכרת אותנו נכנסים לבית של סבא וסבתא, לפעמים לבית של הדודים ולפעמים הגיעו אלינו. לבשתי בגדים חגיגיים שלא מומלץ ללכלך והסתובבתי נרגשת וקצת נבוכה מהאנשים שחלקם זרים לי וחלקם קצת מפחידים אותי, במיוחד הזקנים. מתחיל סבב נשיקות וחיבוקים. האישה הזו שהיא דודה של אימא שלי, מתקרבת אליי ומתפעלת מכמה שגדלתי, אני עומדת בסמוך לרגל של אימא, ואימא דוחפת קדימה ואומרת: "ממוש, תתני לרבקה נשיקה", ואני לא רוצה. אני לא מכירה אותה, אני גם לא כלכך אוהבת את הריח שלה וזה לא נעים לי לגעת בה ואני מושכת כתף ומביטה באימא שנדמה כי לא רואה אותי, וממשיכה להתעקש שאתן נשיקה לדודה וזה לא יפה איך שאני מתנהגת.
כשילדים נולדים הם חסרי אונים ותלויים לחלוטין במבוגרים. הם סומכים עלינו שנגן עליהם ושנחזק אותם. אחד המסרים הכי חשובים שאנו מעבירים לילדנו הוא: שהגוף שלהם הוא שלהם בלבד וכך גם לגבי כל אחד אחר – ילד או מבוגר –מבקשים רשות לפני שנוגעים. גם אם המטרה היא לחבק, לנשק ולהפגין אהבה וגם כשברור לנו שהמגע נעשה בחיבה גדולה ושאין שום כוונת זדון, עדיין שווה להקדיש לכך מחשבה, במיוחד עכשיו לפני ארוחות החג והמפגשים המשפחתיים מרובי המשתתפים.
עוד בינקות, אנשים מרגישים חופשיים לשלוח יד פנימה לעגלה לשלוף את התינוק ולגעת בו מבלי לבקש רשות. לחבק, לנשק, "לצבוט" את הלחיים כי הם המבוגרים ומותר להם להביע חיבה באיזו צורה שהם בוחרים לנכון, וכשבאותה סיטואציה נוכח גם הורה שמתפתל בסמוך לילדו על כך שהילד אינו משתף פעולה ונוספות לכך מניפולציות כגון: "סבתא תהיה עצובה מאוד אם לא תתני לה נשיקה…", או "מי שנותן נשיקה מקבל מתנה", המסר שמועבר הינו מסר כפול: מצד אחד הגוף שלו הוא ברשותו בלבד, מצד שני, יש צורך לרצות מבוגרים. אז מותר או אסור לסרב?
כשאנחנו המבוגרים דוחקים בילד לתת את הנשיקה או את החיבוק, לצורכים של מי אנחנו נותנים באותו רגע מענה? לצורך שלנו לרצות את סבתא ("נו, תן נשיקה. סבתא אוהבת אותך") או לצורך של הילד לבסס עצמאות ונפרדות?
כשילד מנשק ילדה והצד השני מנסה להתפתל ולהתחמק, לרוב זה משעשע אותנו ולעיתים אפילו נצדיק את המעשה ונאמר: "אבל הוא אוהב אותך, הוא רק רוצה לתת לך נשיקה". ומה המסר שאנו מעבירים לילדים ? המסר הוא שאם מישהו מבקש להביע חיבה בצורת מגע כלשהו אין לסירוב שום משמעות. הרי גם את הילד "המנשק" מכריחים להפגין חיבה לסבתא או לסבא. לא שואלים אותו ולא מכבדים את רצונו.
תנו דוגמה אישית ובקשו מילדכם רשות לגעת בו, גם אם הוא תינוק ועדיין אינו יודע להביע את דעתו במילים. זו תחילתה של תקשורת מכבדת ואותנטית ובהדרגה העניקו לו אוטונומיה מוחלטת על גופו. במידה שהוא מסרב – כבדו את הסירוב שלו, רק כך הוא ידע להגיד שהוא לא מרשה לאיש לגעת בו ללא רשותו.
כשאתם מגיעים למפגשים המשפחתיים, בתוך בליל האנשים וההתרגשות, אל תשכחו להקשיב לשפת הגוף ולמילים של הגוזל שלכם. גבו את הרצון שלו. זכרו שהמבוכה וחוסר הנוחות הם שלכם בלבד.
מאחלת לכבוד השנה החדשה חיוכים, שמחה ורגישות לאחר. שנה טובה!